ההיתר להחיאת אדם שהפסיק לנשום וליבו אינו פועם

תשובת הרב ד"ר מרדכי הלפרין:

א. מי שליבו הפסיק לפעום, אך ניתן להחזירו לחיים באופן טבעי (שלא באמצעות נס), נחשב כחי כל הזמן גם אם הפסיק לנשום. ראה שו"ת #7448
ב. כאשר קיים מצב של ספק אם ניתן להחזיר את ליבו לפעילות (ואז הוא נחשב חי) או שכבר לא ניתן (ואז הוא מת מרגע שפסקה נשימתו ופעילות ליבו), הרי שהמצב מוגדר כספק פיקוח נפש – ספק חי ספק מת, ומותר לחלל עליו את השבת לכל הדעות. וראה עוד שו"ת #7450 לגבי פיקוח נפש במי שכבר נחשב מת אך ניתן להחזירו לחיים בדרך נס ע"י נביא.
ג.  כשיש ספק אם ההחייאה תצליח, הרי זה ככל פיקוח נפש ספק חי ספק מת, המבואר במסכת יומא דף פה.
____________________________
תשובת הרב אשר שקאני:

יעויין בשו"ע אוח סימן שכט סעיף ד דמי שהפסיק לנשום חשוב כודאי מת אכן זהו דוקא בזמנם שלפי הדיע הרפואי שלהם לא היתה להם את האפשרות לטפל בחולה שאינו נושם אבל בזמננו שניתן לטפל בחולה שכזה עי הנשמה מלאכותית עיסוי לב מכת חשמל ותרופות ודאי שצריכים לחלל עליו את השבת ואפי' אם הוא אינו נושם כל זמן שיש סיכוי כלשהו שעוד אפשר להצילו[1].

---

[1] אגרות משה חג סימן קלב ספר לוית חן סוף אות צג וכה"ד הגרשז"א, והובאו דבריהם בנשמת אברהם חלק א' סימן שכט אות ה.