נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

החייאה בחולה סופני

[DISPLAY_ULTIMATE_SOCIAL_ICONS]

15 בדצמבר 2014

הרב המשיב: הרב ד"ר מרדכי הלפרין

שאלה:

אחר בקשת המחילה על הטירחא, רציתי ללבן מעט עם מעכת"ר את מה שעשינו בשעת חייה האחרונה של אמי מורתי הכ"מ, שהזמנו צוות של מד"א לבצע בה החייאה, האם זה מה שהיה נדרש לעשות על פי ההלכה. ובתפילה שלא נדע עוד צער. [ברצוני רק להדגיש – את המובן מאליו – שאין כאן שום ענין רגשי וכדו' אלא בירור הלכתי "נטו", שרק התעורר בעקבות המעשה שהיה].
והנני מקדים שבלילה שקודם הפטירה הלכתי להתייעץ בענין עם פוסק מורה הוראה גדול. אלא שרציתי לדעת האם הדברים מוסכמים והאם כן היא דעת כת"ר.
סדר התרחשות הארועים אצל אמי הכ"מ היה שמליל שבת היא היתה בתרדמת במצב כמעט סטטי פרט לחום גופה שעלה וירד לסירוגין. וכך היה עד יום שני לפנות בוקר שאז החום עלה מאד. בשעה שבע בבוקר היא הפסיקה לנשום באופן עצמאי והחלו לעשות החייאה עד שחזר הדופק למשך זמן רב. כחמישים דקות לאחמ"כ אירע המוות המוחי [וכעשרים וחמש דקות לאחמ"כ קבעו אנשי מד"א את פטירתה הסופית]. הספק שלי הוא על השלב שלפני המוות המוחי, שלב שבו ההחייאה האריכה את חייה בכחמישים דקות, [ולכן אין ברצוני להכנס כלל לסוגיא של מוות מוחי].
בנשמת אברהם (יו"ד של"ט) האריך להביא את דעות הפוסקים בענין הארכת חייו של חולה סופני וגוסס. ובעמ' תצ"א סיכם שצריך ד' תנאים כדי להחליט למנוע החייאה מהחולה. א' שמחלתו חסרת טיפול והוא במצב סופני של מחלתו. ב' החולה סובל קשה פיזית או נפשית על אף הטיפול בסבלו. ג' כל טיפול שאפשרי רק יאריך את החיי שעה שלו וגם יוסיף לסבלו. ד' פסק הלכה מפוסק מובהק.
וכמדומה שבנדו"ד התקיים רק התנאי הא', אך התנאים הב' והג' לא התקיימו, כיון שכשהחולה היתה בתרדמת היא לא סבלה וההחייאה אינה גורמת לסבל [או שמא אני טועה?].
ועכ"פ לפי דעת הגריש"א שהובאה בנשמת אברהם (בעמ' תפ"ז) נראה דודאי היה צריך לבצע החייאה בנדו"ד, דדעת הגריש"א כפי שהובאה שם היא דכל שאין החולה סובל מיסורים קשים צריך לעשות ככל האפשר כדי להאריך חייו כולל החייאה [ואפילו אם מוגדר כמוות מוחי] כל שלא ברור שסובל מיסורים.
ראיתי את מאמרו של ד"ר סודי נמיר שהתפרסם באסיא ס"ג-ס"ד שעוסק ממש בשאלתנו, אך לא יצאתי ממנו עם מסקנה ברורה [אם כי מדבריו בעמ' 15-17 נראה שבנדו"ד היה צריך לבצע החייאה]. ואשמח אם יודיעני כת"ר את דעתו בענין זה, וכן אם יש תחת ידו [או שהתפרסמו באסיא וכדו'] מאמרים נוספים בענין זה, אימתי יש לבצע החייאה בחולה סופני ואימתי לא.
בתודה מרובה ובברכת קיץ טוב ובריא,

תשובה:

מדובר בחולה סופנית עקב גידול מוחי אלים, כשהיה ברור כי מדובר בשעות האחרונות של חייה.
לכן הדיון אמור לכלול קודם כל את העובדות ואח"כ את דברי הפוסקים בסוגיא.

א.  עובדות:
המרכיב החשוב ביותר בפעולת ההחייאה אותה מבצעים אנשי מד"א ואנשי הצלה, הוא העיסוי המסיבי של כל החזה, על מנת ללחוץ על הלב ולדחוף בכך את הדם לאברי הגוף.
זו פעולה כואבת מאד, ואם היא נעשית כראוי, היא שוברת חלק מצלעות החזה של המטופל.
מדובר בייסורים קשים מאד בזמן הפעולה (אם היא מצליחה) וכן כמה ימים אחריה.

ב.  פסק הגרש"ז אויערבאך זצ"ל:
הובא בנשמת אברהם (תשס"ז) חלק יו"ד, סימן שלט, ס"ק ד, 2, א1:
    א1. חולה סופני והחייאה:
"
[ל]כן חולה שמצבו ודאי מיואש, שהפסיק לנשום או שלבו הפסיק לפעום, אין כל חיוב לנסות להחיותו או להאריך את חיי השעה שלו, כגון ע"י עיסוי לב או הנשמה מלאכותית, אם פעולות ההחייאה יוסיפו יסורים על יסוריו
(וראה גם בשו"ת אג"מ יו"ד ח"ב סי' קע(ו)[ד, ענף ג] וכן במאמרו במוריה אלול תשד"מ עמ' נב ובשו"ת ציץ אליעזר חי"ג סי' פט אות יא.).

ג.  גם הגרי"ש אלישיב זצ"ל, כשנשאל באופן אישי על ידי רופאים יראי שמים אשר הסבירו לו את העובדות ושאלוהו אם לבצע החייאה במקרים כאלה, ענה להם: "בשביל מה?" עכ"ל, והורה שלא לבצע החייאה.
גם הרב בעל הנשמת אברהם אמר לי היום, כי בדיוק במילים אלה ענה לו אישית הגריש"א זצ"ל כמה פעמים במקרים דומים, והורה להימנע מהחייאה.
(יעויין בגיטין, ע,א, לגבי מאן דבלע זיבורא או דמחו ליה בלונכי פרסאי, שיש להאריך מעט את חייו רק כדי שיוכל אולי להספיק לצוות את ביתו.)
הערה
: עדויות סותרות בשם הגרי"ש אלישיב מחייבות אימות מדוייק, הכולל את הנתונים העובדתיים המדוייקים שנמסרו לו על ידי השואל. בלא מסירה מלאה של הנתונים הללו, אסור ללמוד דבר מהשמועות בשמו.

ד.  בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קעד, ענף ג, כתב וז"ל:
"… אלא ודאי דאסור לעשות אמצעים להאריך חיי שעה באופן שיהיה ביסורים, וסתם עכוב יציאת הנפש בגוסס הוא ביסורים כדמובא בבית לחם יהודה על גליון הש"ע בשם ספר חסידים בטעם שאוסר לצעוק עיין שם." עכ"ל.
וכ"כ לאסור בציץ אליעזר, חי"ג, סימן פט, אות יא עיי"ש.
מסקנה
: לא היתה שום חובה, ואפילו היה אסור לבצע את ההחייאה.
לגבי הוראת הגרשא"ש שליט"א: מאחר והגרשא"ש הוא ת"ח מובהק מגדולי הפוסקים, אינני מאמין כי הורה לבצע החייאה המלווה בייסורים בכה"ג, אלא אם כן לא היו לפניו כל העובדות, וה' הטוב יכפר בעד.

ה. בשאלתך יש גם כמה נידונים נוספים שאינם שייכים לעיקר השאלה. אם תחפוץ אנסה להתייחס להם בנפרד
ו. לגבי הזכרת 'מוות מוחי' – חשוב להדגיש כי לא ניתן לקבוע כך מוות מוחי, לא על פי החוק ולא על פי הפוסקים המכירים במוות מוחי, אך אכמ"ל.

[print_link]

שאלות נוספות

התאבדות

ב"ה. שלום כבוד הרב! יש לי שאלה שכבר הרבה זמן מטרידה אותי! למה בנאדם שהתאבד קוברים אותו מחוץ לבית הקברות ולא עולים לקבר שלו? הרי

קרא עוד »