יחסי בת אם
שלום שמי *** בת 17 ואני רבה לעיתים תכופות עם אימי, אני חשה שהיא איננה מבינה אותי ופועלת לנגדי. ביחוד בתקופת לחץ והבגרויות , אני
נגישות
שלום!
הייתי שמח לדעת חוות דעתכם, שאלה שאקווה שלא תהייה מעשית לעולם, אולם בשל מצבי המדרדר עולה חלילה שכן להיות כזו.
– מי שנולד עם הפוספאדיאס חמור, ועבר כמה ניתוחים לתיקון. למיטב הבנתי נחשב כות שפכה בלי הניתוח, אך בידי שמיים "סריס חמה" ומותר לבוא בקהל.
– לאחר הניתוח נחשב בריא בכל מקרה.
-אך כעת שוב ניזוק, ונפגע השופכה ע"י סיבוכי טיפול רפואי (צורך תמידי בהרחבת השופכה המשוחזרת, שלבסוף פגע בה קשות)
זו השאלה:
האם במצב שבו נוצר פתח בשופכה ע"י טיפול כנ"ל, נחשב האדם כרות שפכה האסור בקהל כי זה "בידי אדם" או שהכל נחשב כהמשך הפגיעה מלידה, ו"בידי שמיים" ומותר?
ומה הדין למי שב"ה כבר נשוי?
תודה רבה!
אנא אל תפרסמו בפומבי את שאלתי זו. תודה!
א. מי שיש לו היפוספדיאס מולד איננו כרות שפכה, כפי שכתב הבן איש חי בשו"ת רב פעלים, שהבאתיו במאמר שצויין בתשובתי הקודמת (#6195).
ב. לגבי פגיעה בניתוח – ברוב הגדול של המקרים לא יהיה כאן חשש לכרות שופכה ואין שום חשש כלל.
באותם מקרים נדירים בהם יש ספק, גם אז להלכה אין איסור לבוא בקהל מאחר ואנו סומכים על מה שכתב החת"ם סופר בשם הסמ"ג, כי כל מה שנגרם ע"י טיפול רפואי אין בו משום כרות שפכה.
שלום שמי *** בת 17 ואני רבה לעיתים תכופות עם אימי, אני חשה שהיא איננה מבינה אותי ופועלת לנגדי. ביחוד בתקופת לחץ והבגרויות , אני
שלום, אני כותב אליכם כי כתוב "רפואה והלכה" – אשתי בחודש השביעי להריון. היו לנו הפלה אחת והפסקת הריון בגלל ריבוי מומים. אשתי לוקחת אלטרוקסין
האם ניתן לחלל שבת על צלקות? למשל, ילד ש"נפתח"לו הסנטר בצורה מכוערת מאד, והרופא במקום נותן לו טיפול ומבטיח שיישאר בחיים, אך אם לא יתפרו
אני אישה דתיה השומרת כמובן על טהרת המשפחה. אני אחרי לידה שניה,מניקה, וכאמצעי מניעה לקחתי את גלולות "סרזט". לאחר 4 ימי שימוש בהן התחלתי לדמם