שלום רב,
אני עובדת סוציאלית ונתקלת בעבודתי במשפחות המתקשות להתמודד עם גידול הילדים הן כלכלית והן נפשית. האם מותר לי לעודד להשתמש באמצעי מניעה, או שעליי להפנות את המשפחה לרב לשם התייעצות. ומה במקרה שזו משפחה שלא תלך להתייעץ עם רב?
תודה
אם נראה לך שהשימוש באמצעי מניעה יכול למנוע סיבוכים גופניים או נפשיים אצל האישה – את חייבת להמליץ על שימוש באמצעי מניעה.
נשים השואלות רב, תוכלנה לפנות לרבותיהן עם חוות דעתך, ואחרות שאינן שואלות, מעיקר הדין רשאיות לסמוך על חוות דעתך המקצועית.
קביעת סוג אמצעי המניעה מסור ממילא בידי הרופא והאישה, לכן כל עוד מדובר באמצעי המניעה המוסכמים על רוב הפוסקים, כגון גלולות, התקן תוך רחמי (IUD) או נרות נרתיקיים המשתקים את תנועתיות הזרעונים, אין לך לחשוש שמא את מכשילה את המטופלים שלך באיסורים.
האם יש התייחסות הלכתית או מחשבתית להפרעות אכילה (אנורקסיה, בולימיה וכו'….)? האם בן סורר ומורה קשור לנושא זה? אם כן, כיצד?
בס"ד שלום לרב. אני סטודנטית לסיעוד ואנו עוסקות כעת בחיבור עבודה בחוק ואתיקה ובחרנו בבעיה אתית שאינה פתורה כיום במוסד שערי צדק בו אנו לומדות.
אני מבקשת עזרה להבנת הפרשנות של ר' משה פיינשטיין בקשר לבעיה של מניעת הריון, האם הוא מסכים או לא עם מניעת ההריון, כיצד הוא מסביר
