המקור ל"בשעה שכורעת לילד ירכותיה מצטננות"

לא ידוע לי על בחינה פיזיולוגית של תיאור חז"ל.

אמנם ברמה הפיזיולוגית יש הגיון רב בתצפית של חז"ל, שכן בגוף יש מנגנונים המווסתים את זרימת הדם לאיברים השונים בהתאם לצרכיהם המיידים.

למשל: בזמן מנוסה – מתרחבים כלי הדם לשרירי הגפיים כדי להגביר את זרימת הדם אליהם, ומתכווצים כלי הדם של מערכת העיכול, כדי לצמצם את זרימת הדם אליהם ובכך לאפשר זרימת דם אופטימלית בהתאם לצרכים המיידיים.

אין להתפלא, איפוא, אם בזמן השלב השני של הלידה שבו עיקר המעמסה נופלת על שרירי הרחם הגדולים, שתהיה ירידה מוצדקת בזרימת הדם לשרירי הירכיים.

הדבר בוודאי נכון כאשר בעקבות הדימום ואיבוד הדם בעת הלידה, זרימת הדם מווסתת, ועם הקטנת הזרימה לשרירי הירך הגדולים ולרקמות העוריות והתת-עוריות של הירך, נוכל להבחין בקירור באופן ברור.