נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

המשך שאלת סכרת נעורים ומכשיר בשבת (7252#)

[DISPLAY_ULTIMATE_SOCIAL_ICONS]

29 במאי 2015

הרב המשיב: אחר

שאלה:

שלום וברכה

הסוללות מחזיקות מעמד זמן רב, שלושה שבועות לפחות.
גם החלפת המיכל לא נעשית בכל יום, אל כל שלושה ימים בערך.
שאלתי היא מה הדין במצב של תקלה, כאשר בשבת, ללא התרעה מוקדמת אירעה תקלה, ויש להחליף מיכל, אם מסיבה של חוסר העברת אינסולין, ואם מתקלה אחרת.
אותה שאלה לגבי הסוללה, והיה אם לפתע המשאבה מתריעה על סוללה מתרוקנת
האןם פעולות אלו מותרות בשבת? האם יש לנסות ולדחות את הפעולות הללו במידת האפשר למוצאי שבת?
האםן להשתמש במהלך השבת בזריקות אינסולין?
האם יש הבדל אם מדובר בתחילת השבת או לקראת סופה?
באופן כללי שאלתי היא האם ניתן לראות את כלל הפעולות הללו כפעולות המותרות לחולה בשבת ולאפשר לו להתנהל כביום חול? או שמא שיעשה את ההכרחי בלבד, אפילו שבכך יש אי נוחות רבה מאוד, ומורכבות בשליטה על ערכי הסוכר במקרים מסויימים?
בתודה

תשובה:

תשובת הרב אשר שקאני:

החולה בסוכרת נעורים ומשתמשת במשאבת אינסולין, והנה אירעה תקלה במשאבה כגון חוסר העברת אינסולין וכד', שהדבר מחייב החלפת מיכל, האם הדבר מותר.

וכן נשאלת השאלה לגבי החלפת הסוללה, באופן שהמשאבה מתריעה על סוללה מתרוקנת, האם מותר להחליף סוללה, והאם יש לנסות ולדחות את הפעולות הללו במידת האפשר למוצאי שבת.

וכמו כן האם עדיף להשתמש במהלך השבת בזריקות אינסולין.

תשובה

מחלת סוכרת נעורים היא מחלה שיש בזה סכנה, ורק על ידי השימוש באינסולין ניתנת האפשרות להציל חיים[1], ועל כן מותר להחליף מיכל אינסולין בשבת[2], גם אם מדובר במספר שעות קודם צאת השבת, ובלבד שיש צורך בשימוש במיכל באותם השעות[3].


[1] וכן כתב בספר נשמת אברהם (בהקדמה לסימן שכח הערה 4) שחולה שאין בו סכנה לפי שעה, אך יש לחשוש שאם לא יתנו ל טיפול מסויים בו ביום, יש חשש שא יסתכן, וכן אפילו המלך כבריא אך יש לחוש שמא יסתכן אם לא יתנו לו הטפול, כגון חולה סכרת שמקבל אינסולין, נחשב כחולה שיש בו סכנה. והביא דבריו בספר חזון עובדיה שבת חלק ג' (עמ' שעו).

[2] הנה איתא בשבת (מח.) רב חסדא שרא לאהדורי אידרא לבי סדיא בשבתא (ופרש"י התיר להחזיר מוכין שנפנלו מן הכר לתוכו). איתיביה רב חנן מדתניא אין נותנין מוכין לא תוך הכר ולא לתוך הכסת, ומשני, לא קשיא הא בחדתי הא בעתיקי. ופרש"י בחדתי שלא היו מעולם לתוכו אסור דהשתא עביד ליה מנא, אבל בעתיקי להחזיר המוכין אל הכר הזה שנפלו מתוכו מותר. אמנם הרמב"ם (בפרק כב מהלכות שבת הלכה כג) כתב אסור למלאת הכר והכסת החדשים במוכין, גזירה שמא יתפור, אבל מוכין שנשרו מן הכר והכסת מחזירים אותם בשבת. ולפי טעמו נראה שבנידון שלנו אפילו משום גזירה דרבנן ליכא. ומכל מקום אף לפרש"י יעויין בדברי הריטב"א (שבת מח.) דמוכח מיניה שאיסור החזרת המוכין, הוא רק מדרבנן. ולכן בודאי שיש להתיר בזה אף לחולה שאין בו סכנה וכ"ש שיש להתיר בנ"ד דחשיב כחולה שיש בו סכנה וכאמור לעיל.

ועוד יש לומר שאין זה דומה לנידון שלנו, שהרי המוכין אינם עומדים להוציאם ולהחזירם תדיר לתוך הכר או הכסת, מה שאין כן שהכנסת המיכל למכשיר היא ניתנת על דעת להסירה לאחר שלשה ימים לערך ולהשליכה וכדברי השואל, וכן יש לומר בדבר החלפת הסוללות שמחזיקות מעמד כמו שלושה שבועות לפחות ולאחר מכן נזרקות או נטענות, וא"כ אין בזה משום תיקון כלי כלל. וכמו שכתב כיוצא בזה בשו"ת יחוה דעת חלק ב (סימן נו). וע"ע בנשמת אברהם (או"ח סימן שח עמ' שטז ובעמ' שיז הערה 3).

והנה בשבת (קב:), אמר רב, התוחב יתד בתוך בית יד של הקרדום בהיותו בנקב הברזל להדקו שלא ישמט, חייב משום בונה. והקשו הרמב"ן (שבת קב: ד"ה רב אמר) והרשב"א (שבת קב: ד"ה האי מאן), דהא קיי"ל (בביצה כב.) שאין בנין וסתירה בכלים, ותירצו, שאמנם כלי שנתפרק ואינו צריך אומן כדי להחזירו אלא כל הדיוט יכול להחזירו למצבו הראשון, אין בו משום בנין וסתירה, ומטעם זה מותר לזקוף מנורת חוליות, מפני שאין בנין וסתירה בכלים, הואיל ומעשה הדיוט הוא. אבל עשיית כלי מתחילתו יש לאסור משום תיקון כלי, וכן כלי שנתפרק, וההדיוט שאינו אומן אינו יכול להחזירו, אסור לאומן להחזירו גזרה שמא יתקע בחזקה. ע"כ. ובחי' הריטב"א (שבת קב: ד"ה עייל שופתא), שכלי שנתפרק ואין הדיוט יכול להחזירו בטל מתורת כלי ונמצא כשמחזירו הרי הוא הוא עושה כלי. וכ"כ הר"ן (בחי' קב: ד"ה רב אמר) והביאו מרן בב"י (סי' שיד) וכ"כ המאירי (שבת קב: בד"ה העושה נקב) ובפסקי הרי"ד (ס"פ כירה) ופסקי ריא"ז (שבת קב:). וע"ע במאירי (שבת מח.). לפי זה מכשיר משאבת האינסולין שכבר יצא מתחת ידי האומן, וגם כשהפסיק לפעול עדיין תורת כלי עליו, שכל הדיוט שאינו אומן יכול להעריכו ולהחזירו לפעולתו, ומתחילה נעשה על דעת כן, ומעותד לכך, שלאחר זמן מסויים צריך להחליף את המיכל של האינסולין וכמו כן צריך להחליף את הסוללה וכל אדם יכול לעשות זאת על ידי מעשה הדיוט שאינו אומן, אין שום איסור בדבר, ואינו בגדר תיקון כלי כלל. ועיין בשו"ת פנים מאירות ח"ב (סי' קכג). וכ"כ בספר תהלה לדוד (סי' שלח סק"ו) ובשו"ת בית אבי ח"ג (חאו"ח סי' מו אות ד) ושו"ת מי נח (סי' יח). וכן כתב המהרש"ג (ח"ג סי' ז אות יא ד"ה גם) דלא שייך איסור מתקן מנא ומכה בפטיש אלא בדבר שהאומן עושה שזהו גמר מלאכה, אבל דבר שנעשה מתחלתו על דעת שכל יחיד ויחיד יעשה דבר בביתו כרצונו, לא שייך בזה מתקן מנא. וע"ע בשו"ת יבי"א ח"ח (או"ח סי' מח) ובשו"ת יחוה דעת חלק ב (סימן מח) ובספר חזו"ע שבת ח"ה (עמ' קעג).

ועוד שכן דרך תשמישו ודמי לכוס של פרקים שרגילים תמיד לעורכו ולחזור ולעורכו. ועיין בספר חזו"ע שם (עמ' שנג).

[3] יעויין בשו"ת מצפה אריה חלק א' (סימן ד') שכתב שאם כבר ניתנה השבת לידחות עליו, אף שבמקצת עשיית התרופה אפשר להמתין, מותר לעשותה בשבת. ומכל מקום כתב בחידושי הרש"ש (יומא פ"ד ע"ב) שכל שאנו יודעים בבירור שנוכל להמתין לעשות התרופה במוצאי שבת, אין לחלל השבת בחינם, ורק אם הרופאים אומרים שצריכים לעשות התרופה בשבת דוקא, אלא שאפשר לדחות עשייתה למספר שעות, בזה אנו אומרים כל הזריז הרי זה משובח וכו'. וכן כתב בשו"ת יחוה דעת חלק ד' (סימן ל') שאם הרופאים אומרים בודאות שאין שום חשש סכנה בדחיית עשיית התרופה עד לאחר צאת השבת, לא ניתנה השבת להדחות בשבילו. ע"ש.

[print_link]

שאלות נוספות

טיפול פיזיותרפי בהורה

שלום רב אני פיזיותרפיסט. לאימי ישנם כאבים במרפק ( tenis elbow) והיא ביקשה שאטפל בה. צדדי הבעיה הן: 1.הטיפול יכול לעשות חבלה פנימית (שט"ד פנימי

קרא עוד »