הפסק טהרה לאחר ניתוח כריתת רחם

אם היה דמם רחמי לפני הכריתה, בלא שהיתה אז טבילה – פשוט שחובה מדאורייתא לטבול כדין.

גם אם היתה טבילה בשעתו. בלא שום דמם בין הטבילה לבין כריתת הרחם, גם אז ראוי לספור שבעה נקיים ולטבול. ההסבר לכך הוא שבזמן הוצאת הרחם, לפעמים יכול להיות דימום קל היוצא מצואר הרחם לנרתיק. מצב כזה מחייב כמובן טבילה, אבל מאחר ומדובר בספק בלבד, אין לברך על טבילה זו אלא לבצע אותה כהלכתה בלא ברכה.

ראו בנשמת אברהם, חלק יורה דעה סימן קפ"ח: "(א) שנעקר מקור שלה. עיין מה שכתבנו כאן בנשמת אברהם לגבי אשה שעברה כריתה מלאה של הרחם, והבאתי שם דעת כמה פוסקים שאם תראה דם אחרי כן אינה טמאה, כי אם אין מקור, דהיינו לא רחם ולא צואר הרחם, הדם הוא בהכרח ממקום אחר וממילא היא טהורה. אך מה הדין לגבי הדם היוצא דרך הנרתיק בזמן הניתוח. האם אשה שהיתה טהורה לפני הניתוח נטמאת בזמן הניתוח וצריכה שבעה נקיים וטבילה אחרי הניתוח או לא. והרי בזמן הניתוח שנעשה או דרך פתיחת הבטן או דרך הנרתיק, אין נוגעים בפנים הרחם כלל וגם אין חותכים הרחם או צואר הרחם, אלא חותכים מסביבו ובנרתיק מסביב לצואר הרחם כרי לשחררו ואז מוציאים את כל הרחם כולו, ותופרים את הנרתיק בחזרה במקום החתך. משם כמובן יוצא דם החתך והתפירה החוצה באופן שאין כאן אלא דם מכה מהנרתיק. וראה בשו"ת חלקת יעקב 1 ובשו"ת הר צבי 2. לפי זה לכאורה מסתבר שאשה כזאת נשארת טהורה כי הדם שהיה בזמן הניתוח וגם מה שהיא רואה אחרי הניתוח אינו אלא דם מפצע הניתוח בנרתיק ולא דם מהרחם, שהרי הוציאו לה כל הרחם. אך כתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: הייתי רגיל להצריך טבילה בברכה אך גם לאחר שנודע לי שטעיתי מ"מ חושבני שלא נכון לפטור לגמרי מטבילה, עכ"ל. והכונה כמובן שתטבול בלי ברכה (כך אמר לי הגאון שליט"א)."

כמו כן, ראו באנציקלופדיה הלכתית-רפואית, בערך "נידה וזבה" בסעיף "טיפולים רפואיים".