הפרעת אכילה שחזרה לאחר תחילת לימודים במדרשה

אבקש אם השאלה תהיה פרטית. חשוב לי מאד.
שלום רב. כותבת מתוך תסכול רב. אני בת 23 ונמצאת כיום במדרשה חודשיים בי"ם. מגיל 12 סובלת מהפרעות אכילה ועד לפני שנכנסתי למדרשה במשך שנה שמרתי על עצמי אחרי אישפוז של חצי שנה ומעקבים והכל היה טוב ב"ה. מאז
שנכנסתי למדרשה במטרה להתחזק. (לפני כן גרתי לבד) אני נתקפת בבולמוסים מטורפים ובלתי נשלטים. עוד יותר מה שמעצים את זה, זה הסביבה שמלאה באוכל בכל מקום. בשיעורים, במסיבות ראש חודש, בשבתות עם כל הסעודות, הכל מלא אוכל וזה ממש מתסכל אותי. זה פוגע לי ברצון להתחזק כי האכילה כל כך סביבי ומשפיעה עלי נפשית וזה עוד יותר מתסכל אותי שחשבתי שכבר יצאתי מזה. אני כבר איבדתי כל תקווה שאצא מזה אי פעם. אני רואה בנות עובדות, לומדות ומתפקדות ובעיקר אוכלות רגיל ורק אני עם המחשבות הבלתי נפסקות על האוכל ועל העליה המהירה שלי במשקל שהכי מיאשת אותי כי אני לא מקיאה מהבולמוסים.
תחושות הכבדות שבגללם קשה לי להתפלל ולהתחזק . למה זה קורה לי? אני שואלת רבנים ולאף אחד אין דרך לעזור לי בגלל שזאת הפרעה שאולי לא כזה מוכרת כמו אנורקסיה ועוד בעולם החרדי.. וגם אני מתביישת לדבר על זה כי זה לא לאכול הרבה זה לאכול המון עד תחושת מלאות בלתי נסבלת ולאכול כל הבא ליד גם ממקומות לא הכי סטריליים. אני במחשבה לעזוב את המדרשה בגלל זה אבל אני לא רוצה בגלל הסכנה הרוחנית שלי.
יש לתורה בכלל פתרון לבעיה הזאת?? למה הקב"ה עושה לי ככה ? למה זה לא עוזב אותי כבר 11 שנה. אני במחשבות כל היום סביב אוכל. במקום להתעסק בעבודת השם אני עסוקה רק באוכל.בדבר הכי בהמי זה גורם לי לעצבות וזה רק מחמיר. ועוד שטיפלתי בזה בעבר ואני נצמדת לתפריט אכילה מסודר. אז למה הגוף שולט עלי בצורה כזאת בהמית ובתאווה בלתי רגילה ?? מלחמה ממש יומיומית.
עזבתי הכל כדי להיכנס למדרשה אז למה זה חזר אלי ?
בבקשה תענו לי תשובה ואם יש איזה דרך לטפל בזה מהלכה, רמב"ם משהו?