הצלת העובר לאחר מוות מוחי של האם (השופט צבי כהן לעומת הציץ אליעזר)

שלום רב,
במסגרת מחקר שאני עורכת בעניין קביעת רגע המוות על פי ההלכה, נתקלתי לאחרונה בשו"ת של הרב וולדנברג (ציץ אליעזר, חלק יח, סי' לא)המתייחס לפסק הדין שניתן על ידי שופט ביה"מ המחוזי צבי כהן (אשה הרה בחודה השביעי להריונה שנמצאת במצב של מוות מוחי, הרופאים ביקשו לבצע ניתוח קיסרי להצלת העובר והבעל התנגד. השופט פסק לטובת האב וקבע שאין להוציא את העובר. הרב ולדנברג עונה לד"ר שוסהיים על שאלתו וקובע כי השופט טעה בהחלטתו ויש להציל את העובר. האם ניתן לקבוע מתשובה זו שהרב ולדנברג מניח שמוות מוחי הינו מות? (שהרי תנאי להצלת העובר הוא שהאם מתה והניתוח הקיסרי לא מסכן אותה. אם אני מבינה נכון?) .
במידה ואכן כך הדבר- כיצד תשובה זו עולה בקנה אחד עם עמדתו של הרב וולדנברג בעניין מוות מוחי (שאינו נחשב כמוות!) הבאה לידי ביטוי בתשובותיו האחרות (כדוגמת ציץ אליעזר חלק יז סי' סו').
יתכן שהרב ולדנברג שינה את עמדתו? או אולי מדובר במקרה אחר שבו הרב ולדנברג כן מוכן להתיר למענו החשבת מוות מוחי כמוות?.
*הדבר תמוה עוד יותר בהתחשב גם בעבודה שהרב ולדנברג נחשב יחסית למקל בסוגיית ההפלות (בניגוד לרב פיינשטיין למשל שמחמיר בעניין זה)- ואם כך בכלל לא ברור לי מדוע דווקא במקרה של עובר שעדיין לא מימש את פוטנציאל החיים שבו ומסכן את האם שנמצאת במצב של מוות מוחי (בהנחה שאינה מתה , ע"פ השקפתו של ולדנברג)- הוא מתיר לעשות ניתוח קיסרי ולסכנה, ואילו במצב של אדם שנמצא במצב של מוות מוחי ורוצים לקחת את ליבו כדי להציל חולה אחר (שפוטנציאל החיים שלו מומש כבר ללא ספק בניגוד לעובר!) הרב מניח שמוות מוחי אינו מוות ומתנגד להשתלה ואומר שמדובר ברצח של התורם (שעודנו חי) והנתרם.
אשמח מאוד להבהרת העניין.

תודה רבה מראש,
בברכה רבה,
ע