חיזוק הגוף בקור

שלב ראשון, תוספת לשאלה:

הדברים מפורשים גם בבבלי, מסכת כתובות דף סב עמוד א:

ר' אבהו הוה קאי בי באני, הוו סמכי ליה תרי עבדי, איפחית בי באני מתותיה, איתרמי לי' עמודא סליק ואסקינהו.

ר' יוחנן הוה קסליק בדרגא, הוו סמכי ליה רב אמי ורב אסי, איפחתא דרגא תותיה, סליק ואסקינהו.

אמרי ליה רבנן: וכי מאחר דהכי, למה ליה למיסמכיה?

אמר להו: א"כ, מה אניח לעת זקנה?

תוספת לשאלת נזקי הצינון. ראה: תלמוד ירושלמי מסכת שקלים פרק ה דף מח טור ד /ה"א

בן אחייה על חולי מיעים – על ידי שהיו הכהנים מהלכין יחיפים על הרצפה והיו אוכלין בשר ושותין מים היו באין לידי חולי מיעים, והוה ידע אהיי דין חמר טב למעייא והיי דין חמר סמס למעייא.

וע"פ הירושלמי פירש הרמב"ם את המשנה במסכת שקלים פרק ה משנה א

והיו הכהנים מהלכין על הרצפה כל היום ומתעסקין במים ואין עליהם אלא בגד אחד בכל העתים, לפי שאסור להם לעבוד אלא בארבעה כלים כתונת ומכנסים ומצנפת ואבנט לא יוסיף ולא יפחות, ואוכלים בשר, ומחמת הנהגה זו מתרופפים טבעיהם ונחלש כח אבריהם הפנימיים, והיה בן אחיה ממונה על רפואתם, ועל זה נתכון באמרו על חולי מעים.

לעניין ההפעילות הגופנית:

כבר הרמב"ם כתב שפעילות גופנית היא חיונית לשמירת הבריאות:

רמב"ם הלכות דעות פרק ד, הלכה יד:

ועוד כלל אחר אמרו בבריאות הגוף, כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה ואינו שבע ומעיו רפין

אין חולי בא עליו וכחו מתחזק, ואפילו אוכל מאכלות הרעים.

ושם הלכה טו

וכל מי שהוא יושב לבטח ואינו מתעמל, או מי שמשהא נקביו, או מי שמעיו קשין, אפילו אכל מאכלות טובים ושמר עצמו על פי הרפואה, כל ימיו יהיו מכאובים וכחו תשש,

ומכאן לתשובה:

"כאב גב תחתון הוא הגורם השכיח ביותר להפרעה תפקודית ואי כושר תעסוקתי."

"מסיכום מאמרם של ש' משיח ו-מ' לוין, המפורסם ב'הרפואה [480-481 144:7] ', עולה שכיחות גבוהה של כאב גב תחתון בקרב בני-אדם עובדים, בעיקר אלה העוסקים בעבודה גופנית קשה,

ושכיחות זו גבוהה יותר בעקבות מאמץ גופני נישנה, בעבודה הקשורה בהפעלת רטט ממושך על הגו,

בעומסים חריגים המבוצעים בתנוחות מסויימות ועוד."

מקור: יצחק שקד, כאב גב תחתון – היבט נוסף, הרפואה 144:ז, יולי 2005, עמ' 480-481.

http://www.ima.org.il/harefuah/inpage.asp?show=article&nJournalID=

167&catID=374&artID=1845

וכן:

"כשלושים אחוזים (30%) מהמאושפזים עקב כאבי גב תחתון (כג"ת) אובחנו כלוקים מפריצת דיסק ו 24% כלוקים בסכיאטיקה."

"בבדיקת הקשר בין אופי העבודה לבין כג"ת נמצאה שכיחות גבוהה יותר של כג"ת בקרב עובדים שעבודתם היתה כרוכה בעבודה גופנית מאומצת.

במחקרים אלה לא היתה הגדרה מדוייקת של העומס הגופני אך נמצא כי השכיחות של כג"ת היתה גבוהה פי 1.5 – 9.8 בקרב עובדים שעסקו בעבודה זו."

מקור: שלמה משה ומיכאל לוין, היבטים תעסוקתיים של כאב גב תחתון, הרפואה שם, עמ' 492-496.

ניתן להוריד את המאמר המלא דרך אתר הר"י

http://www.ima.org.il/harefuah/inpage.asp?show=article&nJournalID=

167&catID=375&artID=1848

מכאן נתון ראשון: מאמץ גופני רב עלול גם להזיק ונזקיו קשים ורבי סבל.

לכן יש צורך לברר מהו האיזון הדרוש מבחינה רפואית?

דוגמא מעניינת לאיזון — הצעת חז"ל בתלמוד:

"הזהר בשלשה דברים:

אל תרבה בישיבה – שישיבה קשה לתחתוניות,

ואל תרבה בעמידה – שעמידה קשה ללב,

ואל תרבה בהליכה – שהליכה קשה לעינים,

אלא: שליש בישיבה, שליש בעמידה, שליש בהילוך"

(כתובות, סוף קיא, א)

אגב, בעולם המודרני, הלואי וכולנו היינו פועלים ע"פ הצעת חז"ל, ושליש מזמננו היה בהילוך, דהיינו 5-6 שעות הליכה ביום. כל קרדיולוג היה תומך ומשבח מאד התנהגות ספורטיבית כזו.

וראה עוד בעיתון המקצועי הרפואה הצבאית _כרך 2, חוב' 3, עמ' 142-146,

או בקישור:

http://www.ima.org.il/Ima/FormStorage/Type3/mil05nov-10.pdf

שם פורסמה סקירה מאלפת על מוות פתאומי בצעירים בריאים.

הוברר שלבעיות לב חלק נכבד בגורמי התמותה, כאשר "בקרב קבוצת המבוגרים יותר (גילאי 31-39) מחלת לב איסכמית היתה סיבת המוות השכיחה ביותר, והגיעה ל-83% מכלל אלו שנפטרו ממחלת לב".

"אלברט וחבריו (הפניה מס 11 במאמר) דיווחו על זיקה גבוהה בין הסיכוי למוות פתאומי לבין עליה זמנית בדרגת המאמץ [לפני האירוע] (יחס הנע בין 14 ל-45)" כשמחקרם הקיף נפטרים עד גיל 60.

לעומת זאת "ידוע שהסיכון למוות פתאומי ממחלת לב כלילית נמוך יותר בקרב אנשים המקפידים על פעילות גופנית סדירה"

במילים אחרות מאמץ גופני שאיננו חלק מהשגרה עלול לסכן חיים, ככל שהגיל עולה, בעוד שפעילות גופנית סדירה מקטינה את הסיכוי.

אם נשליך זאת על תקופת הגמרא, כשהבניינים לא היו רבי קומות, ואירועי עליה במדרגות במבנים ציבוריים לא היו דבר שבשגרה, נבין יותר טוב את זהירות של ר' אבהו (כתובות סב) ובירושלמי ביצה.

הערת אגב:

בימינו כשבתים בני כמה קומות מצויים, והדרים בהם עולים במדרגות כדבר שבשרה, הפעילות הסדירה הזו דווקא מאריכה חיים.

ראה: "קחו את המדרגות – מחקר דני: ויתור על המעלית לטובת האופציה הרגלית יאריך לכם את החיים ב-8 שנים" מאת: אליהו זהבי, סקנדינביה, 5/9/2005 10:07

"מחקר ביוזמת משרד הבריאות בדנמרק, שבדק סוגי פעילות גופנית שמשפרים את תוחלת החיים, דירג במקום ראשון עלייה במדרגות.

מהמחקר מתברר שאדם המתעמל או רץ בכל יום במשך 30 דקות מאריך את חייו בשלוש עד ארבע שנים, ואילו מי שבגיל 30 החל לרכוב בכל יום על אופניים במשך 30 דקות לפחות, מאריך את חייו בארבע עד חמש שנים. אך זה עוד כלום לעומת אדם המתגורר בקומה רביעית בבית ללא מעלית, שנאלץ לעלות ולרדת במדרגות בכל יום, ובכך מאריך את חייו בשבע עד שמונה שנים.

יתרון נוסף להתעמלות המדרגות: מי שרוכב על אופניים או עושה התעמלות עלול לוותר על הפעילות מכל מיני סיבות – מגשם ועד עייפות – פריבילגיה שאין למי שגר בבית ללא מעלית.

מרבית הבתים שנבנו בדנמרק לפני מלחמת העולם השנייה היו בתים בני ארבע-חמש קומות, ללא מעלית.

משרד הבריאות קובע כי המדינה מבזבזת מאות אלפי דולרים בשנה על אשפוז קשישים, שהזניחו את בריאותם מכיוון שלא עסקו בפעילות גופנית."

ולענייננו:

עצם הרעיון שקיים סיכון אמיתי במעבר חד ממנוחה ליגיעה – מופיע כבר במשנת תענית ד, ג (בבבלי) שאין קובעים תענית ביום ראשון, כדי שלא יצאו ממנוחה ועונג ליגיעה ותענית – וימותו.

לסיכום, הזהירות של ר' אבהו ור' יוחנן היתה זהירות מפני מאמץ חריג שאיננו יום יומי,

בעוד שדברי הרמב"ם על פעילות גופנית, הנמצאים בהתאמה גם לדברי הגמרא

"שליש בישיבה, שליש בעמידה, שליש בהילוך" (כתובות, סוף קיא, א),

עומדים בהתאמה מופלאה לידע הרפואי האפידמיולוגי העדכני.