נגיעה באשה חולה לצורך טיפול או הרגעה
האם יש היתר להיבדק אצל רופא כשאשה מרגישה מיחוש, ובפרט כשיש אפשרות להיבדק אצל רופאה? וכן עבור אחות- האם יש איסור נגיעה בשביל לעודד חולה?
הרב הלפרין,
מה עמדתך לגבי מקרה בו יחתכו ראש של בהמה ויחברו אותו לבהמה אחרת באופן שהיא תשמש לו כ"מכונת חמצן" כלומר ינשימו אותה אקטיבית וידאגו שהלב יזרים חמצן למוח החדש שחברו?
זה יכול לתת מצב של תנועת שרירי הראש שקשורה לעובדה שהמוח עדיין לא מת, למרות שהיא נשחטה לגמרי.
לכאורה מי שינגוס בצד גוף הבהמה שבו פועם הלב – לא יעבור על "אבר מן החי" – בגלל שזה כמו זנב הלטאה, אבל השאלה לדוגמא לגבי הלחי – האם תחשב מפרכסת כל עוד המוח חי למרות שהותז הראש לגמרי?
במשנת אהלות (סוף פרק א) מפורש שאדם, בהמה וחיה אשר "הותזו ראשיהם — אף על פי שמפרכסים טמאים, כגון זנב של לטאה שהיא מפרכסת".
משמעות המשנה היא שמייד עם התזת הראש הגופה מטמאה טומאת מת, בין חלק הגופה הכולל את רוב הגוף אע"פ שהלב שבו עדין פועם, ובין הראש עצמו, אע"פ שהמוח עדין פועל פרק זמן קצר.
האם יש היתר להיבדק אצל רופא כשאשה מרגישה מיחוש, ובפרט כשיש אפשרות להיבדק אצל רופאה? וכן עבור אחות- האם יש איסור נגיעה בשביל לעודד חולה?
אני רופא שיניים וכחלק מעבודתי אני ממליץ למטופלים על שטיפות פה עם קורסודיל של החברה LACER הספרדית. לאחרונה ניתקלתי במטופלת שטענה כי הגליצרול בתכשיר (עפ"י
האם ידוע לכם על תרופות סבתא או טיפולים טבעיים המסייעים בקיצור ימי הדימום?
אני אחות בבי"ח. התחילו במחלקה שלנו לתת טיפול פאליאטיבי. רצוני לדעת מה עמדת ההלכה בנושא זה?