טיפול בהורים קשישים וחולים בשבת

שלום. אמי ניצולת שואה בת 83 בקירוב, חולת נפש [מאניה דפרסיה] שאושפזה 14 פעמים לתקופות ארוכות בבתי חולים לחולי נפש, אשה ידועת חולי, שינויים קשים בעמוד השדרה, שיתוק חלקי ברגל, בשנה האחרונה הידרדרות ניכרת במצב הנוירולוגי, לאחרונה רעד בידיים ואבחנה נוספת של פרקינסוניזם. מזה כמעט 4 חודשים מאושפזת בבית, עם אבי בן 85 בקירוב, אף הוא סובל מפרקינסוניזם ובעברו בעשור האחרון: גידול ממאיר בתריסריון שטופל ונעלם וניתוח מעקפים ותמט בחוליה בגב. כבתם היחידה, המטפלת בכל ענייניהם, אני נתקלת חדשות לבקרים בלבטים הנוגעים לקבלת החלטות, בעיקר כאלה הקשורות בשמירת שבת וחג.

בדרך כלל, ההחלטה מתקבלת לחלל, כאשר הדחיפות גדולה, או כאשר אמי עומדת על כך שאגיע אליה מיד, גם כשמזכירים לה כמה זמן נותר עד שבת. מרחק ההליכה ברגל בין ביתי לבית הורי הוא כ3/4 שעה, הליכה בריאה אך מעייפת, שאחריה אני זקוקה לזמן התאוששות של חצי שעה ויותר. האם יש כללים ברורים בעניין? האם בכל מקרה כיבוד הורים קודם לשמירת שבת? האם דיבור בטלפון [הרמת טלפון, או יזימת שיחה יוצאת אליהם] שקול כעבירה פחותה מנסיעה לבית ההורים? תודה