נגישות
לאחרונה נפוצה שיטת טיפול "פסיכולוגית" חדשה הפועלת לשחרור רגשות שלילים והקלה נפשית ופיזית (ע"י טפיחה על מרידיאנים+דיבור) וכן הסמכת מטפלים בכך. מה יחס היהדות לשיטה זו? האם ראוי ללמוד וללמד אותה לעמ"י? האם שיטה זו יכולה לשמש כ"דרך חיים"? אשמח לקבל תשובה מורחבת ככל האפשר כי יש לזה השלכות רבות ומעשיות לגבי (כמטפל "דתי" בתחום) תודה רבה.
לצערי אינני מכיר את השיטה.
אך הכללים הנוגעים לעניין הם פשוטים.
א. אם מבחינה נסיונית מבוקרת הוכח שהטיפול מועיל – אזי דינו ככל רפואה יעילה אחרת, שגם אם יש בה נזק אפשרי – מותר לשקול תועלת מול נזק ולהחליט.
ב. אם נסיונות מבוקרים הוכיחו שאין בה שום תועלת רפואית – אזי אסור להשתמש בה בלי לידע את המטופל שנסיונות מבוקרים הוכיחו את חוסר התועלת שבטיפול. ללא מודעות כזו – גבית כספים עבור הטיפול נחשבת כגזל גמור. וכמובן אין היתר להשתמש בה אם צפוי ממנה נזק.
ג. במקום שטרם נעשו נסיונות מבוקרים, או שנעשו כאלה אך יש ספק בפירוש התוצאות – מותר להשתמש בה כל עוד לא צפוי נזק. אם צפוי או אפשרי נזק – התשובה הרבה יותר מורכבת ויש לפנות לשאלת רב פוסק עם כל הנתונים.
ראה מאמרו של הרב אבינר "רפואה חלופית" שפורסם בספר אסיא ט (מכון שלזינגר, 2004). להלן קישור למאמר: https://www.medethics.org.il/articles/ASSIA/ASSIA9/R0091090.asp
ישנם מספר מאמרים נוספים שפורסמו בנושא במכון שלזינגר. להלן קישור לעמוד ובו מקורות המאמרים בנושא:
https://www.medethics.org.il/db/AsiaResults.asp?title=%D7%9E%D7%A9
%D7%9C%D7%99&author=&source=&year=&Submit2=%D7%97%D7%A4%D7%A9
שלום! אני תלמידה בכתה יב. בע"ה אעשה שנה הבאה שרות לאומי, ולאחר מכן בע"ה לימודים. אני מתלבטת- נושא הרפואה מאוד קרוב אלי, אבל אני לא
האם תוכל להגדיר לי מהו עור כנגד פניו של אדם (טומאת מת ג,יב) האם נכון להגיר: עוֹר הַבָּא כְּנֶגֶד פָּנָיו – קרום דק שעל פני
אני מתגלח במכונה. עמיתי לעבודה, אינם דתיים ומתגלחים בתער. למרות זאת תדירות הגילוח שלהם היא יומיומית. ההלכה אומרת שהאיסור להתגלח בתער הוא משום השחתה. אבל