שימוש בחבישת HemCon
שהיתי אצל רופא שיניים ותוך כדי שיחה סיפר לי על חומר שעוצר את זרימת הדם (מחוץ לגוף כמובן) ושאלני האם מותר מבחינה הלכתית שהרי החומר
שלום רב! האם בימים עברו היה מושגים כמו עזרה ראשונה, מד"א, רפואת חירום? מתי התחילו המושגים האלה אצלנו? האם כל הדברים האלה היו נחוצים לדורות הקודמים בכלל? או שהאמונה באלוקי ישראל הספיקה להם? נניח שאדם חלילה חטף התקף לב או טבע וכו`. האם באמת זו מצווה "להציל" אותו? אני יודע שזו שאלה מוזרה וש"כל המקיים נפש אחת בישראל, כאילו קיים עולם ומלואו", אבל… מה בדיוק תפקידנו כבני אדם?
אם תגיד שהכל משמיים, אז כנראה הייתה סיבה שזה קרה, ואם האדם יצא מזה בשלום (ללא עזרת של אנשים), אז זה כי כך נגזר. אם תגיד שעולם כמנהגו נוהג, אז האם אנשים פשוט "נופלים" במקומות אקראיים ואם הגענו אליהם והצלנו אותם, מה טוב, ואם לא אז קורה שפשוט מתים…??
מה בדיוק מקומו של האדם בהצלת נפשות? כתוב "רפא ירפא", כלומר אדם צריך ללכת לרופא, אבל לא יותר מדיי, כדי שלא שישים את מבטחו ברופאים. אלא צריך לבטוח בקב"ה. למה צריך ללכת לרופא בכלל? באיזו מידה השגחתו של הבורא באה לידי ביטוי במצבו של אדם? מצטער אם השאלות שלי אולי נשמעות מקוממות או אדישות אבל אני חייב לנסות ולהבין את הדברים. תודה רבה ושבוע טוב!
בתודה
ראשית כדאי לעיין באנציקלופדיה ההלכתית רפואית (הרב פרופ' אברהם שטינברג, מהדורה חדשה תשס"ו), בערכים "רפואה" (כרך ז, עמ' 157-243), ו"לא תעמוד על דם רעיך" (כרך ד, עמ' 183-195), ובמקורות המצוינים שם.
את הספר ניתן לרכוש באתר המכון.
מאמרים מקוצרים על בסיס ערכים אלה אלה, נמצאים במאגר של מכון שלזינגר, "התורה והרפואה": רפואה ולא תעמוד על דם רעך אם תיוותרנה שאלות לאחר לימוד הנושאים ומקורותיהם, נשמח לסייע בהבנת הנושא.
שהיתי אצל רופא שיניים ותוך כדי שיחה סיפר לי על חומר שעוצר את זרימת הדם (מחוץ לגוף כמובן) ושאלני האם מותר מבחינה הלכתית שהרי החומר
שלום וברכה, אישתי טבלה ויש לה תור להתקן עוד 3 ימים האם מותר להשתמש בקונדום רק ביום של המקווה עד שיהיה את ההתקן?
הגרש"ז במנחת שלמה סימן ט', כותב שלפי שיטתו בעניין חשמל בשבת (שאין בזה לא בונה דאורייתא ולא מוליד דרבנן), היה לכאורה מותר להפעיל מכשירים חשמליים