מכירת תערובת חמץ ומכירת 'חמץ בעין'

א. מכירת החמץ לגוי שאמורה בתלמוד ובראשונים היא מכירה רגילה חלוטה. לעומת זאת המכירה שלנו, נראית לרבים כהערמה בה הקונה הגוי לא תמיד מתכוין באמת לקנות את החמץ. לכן למרות שבפועל המכירה מועילה, לדעת הגר"א מווילנא לכתחילה לא ראוי לסמוך עליה לגבי חמץ גמור.
ב. תרופות שלא ברור אם מכילים חמץ או תערובת חמץ – אין צורך למכור אותם
כי:
  1) היום לא משתמשים כמעט בעמילן מחמשת מיני דגן כמו בעבר, אלא בעיקר בעמילן מקטניות (קטניות אין צורך למכור, גם לאשכנזים)
  2) העמילן שבתרופות נפסל, קרוב לודאי לא רק מאכילת אדם אלא גם מאכילת כלב.
  3) בכל מקרה מדובר על כמות זעירה שאין בה שיעור.

לגבי תוספי תזונה יש להחמיר יותר, ולמכור לגוי אם קיים ספק שמא יש בהם תערובת חמץ