שלום לרב,
אחדשה"ט,
מה הניסוח המדויק שהרב ממליץ לכתוב בהלכות בדין מעוברות ומניקות?
האם יש הגדרה מהו מיחוש במקצת?
האם להכריע לקולא שלא להתחיל לצום כלל? האם לומר שמי שהרגישה לא טוב במהלך ההריון לא תצום והשאר – כן?
כתבתי כך –
1.1. דעת הרב עובדיה יוסף שמעוברות ומניקות לא צמות כלל בצום דחוי,[i] אולם פוסקים אחרים כתבו להקל לנשים אלו רק כשמרגישות חולשה או הרגשה רעה.[ii]
[i] שו"ת יביע אומר ה מ, חזון עובדיה עמ' ס.
שו"ת יחוה דעת ג מ כתב שאם יכולות יתענו עד חצות היום [12:47 בגבעת שמואל] כדי שלא לפרוש מן הציבור.
[ii] הלכות חגים לגר"מ אליהו, שו"ת אור לציון ג כט ג, ביאור הלכה תקנט ט, שו"ת תשובות והנהגות ב רנב, פניני הלכה י כ.
יש לי שאלה שאני מתבייש לשאול לרב אבל לכאורה זה פשוט לחומרא או לקולא, כפי מה שהבנתי בהלכה מותר לאדם לעשות עם אשתו מה שלבו
is a person allowed to turn a feeding machine on shabbat for a severely brain damaged child that is fed through their stomache, given that
אודה לך אם תוכל לעזור לי. מכיוון שרופא המשפחה ייעץ לי לא לצום רק עקב ב. דם אחרונה (אשלגן גבוה, לא הייתה עד כה בעיה).