המומחים של "עצת נפש" מפרסמים כי אמונה ודבקות נותנים את הכח הדרוש להכניע את הנטיה ההפוכה. הורים וחברים מדקלמים את הדברים לילדיהם ואלה מפתחים רגשות אשם ונאלצים לספוג מדי יום תרעומת על כך שהם לא מתאמצים מספיק, כעס על כך שהם בוחרים לוותר ליצר ועוד כהנה מטענים אשר סוגרים בועה מאיימת על הבן או הבת עם הנטיות המיניות. לפני מספר ימים הגיע למשרדי צעירה מבוהלת וסיפרה כי בעקבות מכבש בלתי פוסק שהפעילו הוריה על אחיה, הנער ניסה להתאבד וכאן מתעוררות שתי שאלות הסובייקטית. אם המטפל מניח שיש יכולת לגבור על היצר ושרק חולשה אישית של הנער או הנערה מעכבת את ההתגברות, האם אין מקום לגלות רגישות ולזכור שאותה חולשה עלולה להכניע את החלשים לנוכח ההתרסה והתרעומת נגדם, עד כדי שיעשו מעשה של טירוף ??? והאוביקטיבית אנו יודעים שכל רופא אשר ייתן טיפול שאינו מתאים לחולה המסויים שלו וכתוצאה מכך, מצבו של החולה יחמיר עד אשר ישים קץ לחייו, ח"ו – הרי שהרופא הזה יישא באחריות ויתן את הדין. מדוע מטפלים שנסמכים על האמונה לצורך הגדרת טיפול, פטורים מהאחריות הזו ?
1. מטפלים צריכם להסתמך על נסיון קליני ולא על אמונות קליוניות.
2. נסיוני הקליני מראה כי ישנם מצבים רבים בהם טיפול נכון יכול לאפשר לבעל "נטיה הפוכה" להקים בית נאמן בישראל ולחיות חיים משפחתיים מלאים.
המצבים בהם הדבר (כנראה) לא ניתן הם המיעוט.
3. תנאי הכרחי להתלחת טיפול כזה הוא רצונו של המטופל להקים משפחה נורמלית.
בהעדר תנאי זה סיכויי ההצלחה שואפים לאפס.
4. שמירה על שלושת העקרונות הללו עשויה לסייע לרבים מבלי לסכן סיכון מיותר את המטופלים הסובלים.
I am writing a Dvar Torah on organ donation after death. Could you please send me information as to what Torah says to this point
שלום וברכה,בימים הקרובים אנחנו צריכים לעבור שאיבה והחזרת ביציות. זה טיפול שני.בראשון נעשה מיון של תאי זרע ולמעשה הופרו 5 מתוך 6 ביציות. 2 התפתחו
אני אחות בחדר מיון ולצערי אני נאלצת לעבוד בתשעה באב, ביום שלישי בבוקר כמו כמעט כל הצוות שעובד מתישהו בצום. יש לי שתי שאלות, הראשונה
