דימומים וקשיי טהרה לאחר הוצאת התקן
בס"ד שלום וברכה! הוצאתי התקן ב כב' ניסן השנה. היה בשימושי 4 חודשים. במשך כל תקופת השימוש סבלתי דימומים קשים מאוד. לאחר ההוצאה אני עדיין
שלום לכבוד הרב,
אשתי ואני נשואים וב"ה עתיד להיוולד לנו בן בכור.
לפני הריון זה אשתי היתה בהריון ונאלצנו להפסיק אותו מלאכותית בשבוע 9. האם ניתן לעשות פדיון הבן לבן שב"ה עתיד להיוולד לנו?
תודה מראש.
השאלה הקובעת היא מה היה גילו של העובר בזמן שהפסיק לחיות.
האם יש לך את הנתון החשוב הזה?
[במידה ואין לכם את הנתון ואינכם יכולים להשיגו, אז יש לפדות בלא ברכה]
העקרון ההלכתי הוא כדלהלן:
אם הפסקת התפתחות של העובר הראשון התרחשה לפני היום ה 41 מרגע ההפריה (עד שבוע 7+5 לפי מניין הרופאים, המוסיפים מטעמי נוחות 14 יום לגיל העוברי) אז ברור שניתן לפדות עם ברכה את הילד שנולד כדרכו בהריון השני.
אם הפסקת ההריון היתה מעבר ל 50 יום ממועד ההפריה – אין צורך בפדיון. אם יש ספק או שההריון הראשון הפסיק להתפתח בין היום ה 40 ל 50, אזי בדרך כלל ראוי לבצע פדיון הבן אך בלא ברכה.
הריונות קודמים בהם לא נצפה עובר, אינם פוטרים את ההריונות הבאים מפדיון הבן ויש לפדות אז בברכה.
עד כאן ברמה התאורטית. ברמה המעשית ראוי להתיעץ עם רב מורה הוראה מנוסה.
בס"ד שלום וברכה! הוצאתי התקן ב כב' ניסן השנה. היה בשימושי 4 חודשים. במשך כל תקופת השימוש סבלתי דימומים קשים מאוד. לאחר ההוצאה אני עדיין
שלום, אני עושה עבודה בביולוגיה על מחלת הנטינגטון, ויש לי שאלה שאני לא מצליחה למצוא לה תשובה:האם, לפי ההלכה, לאדם שחולה בהנטינגטון מותר ללדת ילדים?אם יש
שלום, אני רופא מתמחה בגינקולוגיה. אני נתקל בקונפליקט בין מחוייבותי ההלכתית/מצפונית לעומת מחוייבותי המקצועית כאשר מגיעות אליי לביה"ח נשים אשר מגלות הריון לא רצוי ומעוניינות