פדיון הבן לתינוק מהפריה מלאכותית

הרב מרדכי הלפרין:

שאלתך היא שאלה מצויינת.

קיימת כאן חובת פדיון, אלא שפרטיה תלויים בכמה נתונים.

לכן לפני שנוכל לענות לשאלתך בתשובה יותר מפורטת יש צורך במספר נתונים:

1. האם תורם הזרע הוא יהודי או גוי?

2. אם הוא יהודי, האם פרטיו ידועים לכם או שלא?

3. האם התרומה נלקחה מבנק זרע בבית חולים ציבורי או מגורם פרטי?

4. אם פרטי התורם לא ידועים לכם, האם הם ידועים לגורם מוסמך (כמו מנהל בנק זרע ציבורי ממנו נלקחה התרומה)?

אנא העבירי לנו את הנתונים החסרים כדי שנוכל לענות בהקדם האפשרי

_____________________________________________________________________

הרב גבריאל טולדנו:

לפני שנתיחס למקרה הספציפי נקדים ונאמר, שהשאלה מתחלקת לב' נדונים:

א. מה הדין ביש לו אב, ואביו לא פדאו, האם אנו יכולים לפדותו שלא מדעת האב מדין זכין לאב.

ב. מה הדין בקטן שאין לו אב, האם אנו יכולים לפדותו מדין זכין לקטן.

לגבי א'- קטן שיש לו אב:

הרמ"א בהג"ה ביו"ד סי' ש"ה פסק שאין האב יכול לפדות את בנו ע"י שליח וכ"ש שאין זכין לו, ויעוי"ש בט"ז שהביא בשם הצדה לדרך שחולק דהרי בכל התורה כולה מהני שליחות וכן לגבי זכין לאב מהני. ומקור הדברים הוא גמרא בנדרים שמסתפקת אם אדם יכול לתרום תרומה משלו על של חבירו האם צריך דעת בעלים, וצדדי הספק האם אומרים זכין לאדם שלא בפניו ולא צריך דעת בעלים או שהמצווה היא של הבעלים ונייחא לבעלים לקיים את המצוה. ופסק הרמב"ם פ"ד מהלכות תרומות הל"ב כהצד שאדם יכול לתרום משלו על של חבירו.

ולפי"ז גם בנידון דידן אפשר לפדות קטן בכור מממונו שלא מדעת האב, והסכימו בזה הט"ז והש"ך שאפשר לפדות מטעם זכין. אלא שראיתי בספר מחנה אפרים הל' זכי' סי' ז' שכתב לחלק בין ההיא דתרומה לפדיון הבן כי בתרומה אפי' שיכול לתרום משלו על של חבירו, האב נחשב שמקיים המצוה משום שזכי' מטעם שליחות, משא"כ בפדה"ב בזה שאחר פודה הבן, האב לא מקיים המצוה וממילא מפקיע מאבי הבן המצוה שהיא מוטלת עליו, ואע"פ שבנו פדוי עכ"פ מפקיע מאבי הבן את המצוה.

ולכאו' מש"כ המחנ"א שהוא מקיים מצוה גם אי אמרינן זכין לאדם מלשון הרא"ש בנדרים דף ל"ו עמ"ב לא משמע הכי שכתב שהצד שלא אמרינן זכין כי חפץ הוא יותר בחסרון ממונו ממה שיעשה "אחר" מצוותו, מבואר שבתורם משלו על של חבירו התורם מקיים את המצווה ולא הבעלים ובכ"א הגמ' מסתפקת אע"פ שהתורם מקיים מצוה שעדיין יש כאן זכין א"כ ה"ה בפדיון הבן שהפודה מקיים מצוה בכ"א יש כאן זכין ומכאן גם תשובה למה למש"כ הגאון בית מאיר סי' י"ח שבתורם משלו על של חבירו לא יכול לברך לפי שלא יכול לומר וצוונו לפי שלא מחויב בדבר ולכאו' מבואר להוציא מדברי הרא"ש שהתורם מקיים מצוה, א"כ זה שהוא מקיים מצוה כבר יכול לברך ולומר וצוונו.

לגבי ב'- קטן שאין לו אב:

מצינו מחלוקת בין הט"ז להש"ך האם אפשר לפדות קטן שאין לו אב, ושורש המחלוקת האם הוי זכות לקטן שפודין אותו או לא, שדעת הט"ז שלא הוי זכות לדעת הש"ך הוי זכות.

ויעוין במחנ"א הל' זכי' סי' ז' וכן בביאור הגר"א שכתבו שבודאי אפשר לפדות ולא צריך להגיע לטעם זכין, אלא דמי לפורע חובו של חבירו שמה שעשה עשוי ולא בעינן לא לשליחות ולא לזכיה, ומקור הדברים מבואר בר"ן בפסחים שמחלק בין תרומה למילה ופדה"ב שבתרומה בעינן דעת בעלים משא"כ מילה ופדה"ב אחר יכול לפוטרו שלא מדעתו.

אלא שלכאו' יש מקום לדון שאפי' לטעם המחנ"א והגר"א שפדיון הבן הוי כפורע חובו של חבירו עכ"פ כ"ז דווקא באדם שהוא בר חיובא אבל קטן יתכן שאין עליו חיוב כלל דהרי לאו בר מצוה.

ומצינו במנ"ח מצוה שצ"ב שהסתפק בזה האם נימא שיש כאן חוב על הקטן וממילא אפשר לפרוע עבורו את החוב {וכ"כ בתשובות חמדת שלמה סי' ל"ב בשם הנתיבות.} או שנאמר שכל החוב נוצר מחמת המצוה וכיול שלאו בר מצוה הוא אינו חייב כלום.

ויעוין בקצוה"ח סי' רמ"ג שכך כתב שאפי' אם נאמר שזכין לקטן עכ"פ א"א לפדות בן קטן שאין לו אב משום שהקטן לאו בר חיובא משום שלאו בר מצוה הוא.

ויעוין בחידושי ר' חיים הלוי פ"ה מקרבן הפסח ה"ז שחילק בין סוגי המצוות שיש מצוה שהחיוב משוי לי' לקיום המצוה כגון אכילת מצה, ויש מצוות מצד החפצא שלהם, הם מצוות ללא קשר לחיוב ולאזהרה על קיומם וממילא אפשר לומר שפדיון הבן ומילה הוי מצוות מצד עצמם ולכן גם אם הקטן הוא לאו בר חיובא עכ"פ שייך בו מצד עצמו פדיון ואם יפדה עצמו יש כאן קיום מצוות פדה"ב וממילא גם אחר יכול לפדותו.

{ויעוין באג"מ חלק ב' סי' קצ"ה שסמך ע"ד הגר"א והתיר לפדות בן קטן שאין לו אב ואפי' בברכה ודעת החזו"א הרב פרנק והדובר מישרים וכן הציץ אליעזר [ח"ט סי' כ"ח] והיבי"א חלק ח' סי' ל"א שיפדה בלא ברכה}

בנידו"ד שאשה קיבלה תרומת זרע מגבר זר והתעברה בבן שהוא פטר רחם זה תלוי מי תורם הזרע. אילו תורם הזרע הוא גוי נדון את הבן כבכור שאין לו אב וזה יהי' תלוי במחלוקת הפוסקים אם אפשר לפדות בן קטן. ואם תורם הזרע יהודי דנים את הבן כבכור שיש לו אב ובודאי שאפשר לפדותו שלא מדעת האב ובברכה.

במקרה שלנו אם תרומת הזרע התבצעה בחו"ל קרוב לודאי שהתורם הוא גוי דאזלינן בתר רובא [אג"מ חלק ג' סי' י'] ולכן יפדו בלי ברכה (ולגבי ברכת שהחיינו טוב להניח פרי או בגד חדש לפניו ולברך) וכדאי להתיעץ עם רב איך וכיצד לבצע זאת מחשש לאי נעימות ולכשיגדיל הבן יפדה את עצמו כדי להוציא מכל ספק.

ואם תרומת הזרע התבצעה בארץ קרוב לודאי שהאב יהודי דאזלינן בתר רובא ואפשר לפדות אותו בברכה ללא כל פיקפוק.