פיזיולוגיה בדברי חז"ל – משקל גוף, כמות דם להחיאה, משקל החי והמת

שאלה הראשונה. משקל האדם לעניין נדרים לא כולל את תחולת הקיבה שעיקרה מזון שטרם התעכל במעיו, שכן המזון הזה עדין איננו חלק מגופו. דיון עם עקרונות דומים יש בסוגיית פיל שבלע כפיפה מצרית, יעויי"ש.
לכן, מייד לאחר הארוחה, המזון טרם התעכל ולכן איננו נוסף למשקל הגוף ההלכתי. במקביל נוספים מיצי עיכול לקיבה, שלפני ייצורם והפרשתם היו חלק ממשקל הגוף, וכשהפכו לחלק מתחולת הקיבה נגרעו. כך שמשקל גופו של הנודר בניכוי תחולת הקיבה – אכן קטן ("ט" צרויה) מייד אחרי האוכל.
לשאלה השניה. העובדה שחיא קלילא ממיתא, מוזכרת גם במקומות אחרים בלשון: חי נושא את עצמו. וכן בהניזקין לגבי הוצאתו של רבן יוחנן בן זכאי בארון, יעויין שם. ההסבר הפיזיקלי הוא פשוט. לפני כן, דוגמא קטנה: נסה להרים שק מלט במשקל של חמישים קילוגרם, ואחר כך נער במשקל כזה. יתברר שאת הנער יהיה הרבה יותר קל להרים, ואת שק המלט הרבה יותר קשה, למרות משקלם הזהה. ההסבר לכך הוא העובדה שבהרמת שק מלט, שיווי המישקל של חלקיו הוא בלתי יציב, ולכן חלק מאנרגית הנשיאה מושקע בשמירה של יציבות שיווי המשקל. לעומת זאת בנשיאת חי, החי עצמו, בתנועות גוף קלות אך מתמידות, מסייע בשמירת יציבותו של שיווי המשקל, כך שמבחינת האדם הנושא שיווי המשקל יציב, כך שאין צורך בהשקעת אנרגיה נוספת לשמירה על שיווי המשקל.
לשאלה השלישית. גם השאלה הרביעית עתיקה מאד ויש שתי אפשרויות להבינה. האחת, החיים מוחזקים ע"י פעימות הלב כאשר פעימת לב אחת מכילה כרביעית דם. השניה, יילודים קטנים בגבול התחתון של החיות, נפח דמם הוא כרביעית, הרי שרביעית היא נפח הדם המינימלי המסוגל להחזיק חיי אדם.
בהוקרה