פעילות שוטפת של רופא בביה"ח בשבת

תשובה

ראשית, הערתך נכונה. כאשר הכל ממוחשב ניתן להתמודד ביתר קלות עם בעיית הכתיבה בשבת על ידי הקפדה על כללי ההלכה. לדוגמא: את הקשת המקש לשמירה (save) או להדפסה (print) יש להקפיד לבצע בשינוי (דוגמת הקשה בצד הדורסלי של פרק האצבע) כאשר ללא הקפדה על ההלכה, המצב עלול דווקא להיות חמור יותר.

שאלותיך המעשיות הינן שאלות חשובות וקשות, שהרבה גופי תורה וחיי אדם תלויים בהם.

לפני מתן תשובות פרטניות יש לדון קודם בשתי שאלות יסודיות:

א. מהו המעמד ההלכתי של הרוטינה בבית החולים?

ב. מהי המשמעות ההלכתית של פעולות הנועדות לסתימת חדר המיון, אף שאין בהן עצמן טיפול ישיר בחולה שיש בו סכנה.

שאלת הרוטינה:

בית חולים הוא מערכת "תעשייתית" של טיפול במאות חולים, ללא אפשרות של התמקדות מלאה ברוב החולים.

מצב כזה יש בו סיכונים רבים, שעל חלק מהם ניתן להתגבר באמצעות הקניית הרגלים של התייחסות לחולים המטופלים.

למשל: נקבעו כללים ללקיחת בדיקות דם מסוימות כרוטינה לפני פעולה כירורגית.

ניתוח פרטני של נתוני חולה מסויים, יכול לשכנע שעבורו ובנתונים האישיים שלו ניתן לוותר על אחת הבדיקות. בכל זאת המערכת מחייבת כל השבוע את הרופאים לדרוש את כל בדיקות הרוטינה.

הסיבה לכך היא שבמערכת "תעשייתית" של בית חולים, ויתור על בדיקה רוטינית בחלק מהמקרים בהם הויתור מוצדק, עלול להביא לויתור עליהם גם במקרים בהם הויתור איננו מוצדק, ויהיו מטופלים שמצבם יחמיר עקב היעדר הבדיקה.

גם נוהל הכתיבה בקבלת חולים קשור לרוטינה, הרגל שמטרתו למנוע דילוג על פרטים בעלי משמעות רפואית של החולה המתקבל.

גם כאן, במיוחד שמבצעי הקבלה הם רופאים צעירים, ויתור על הרוטינה עלול לשבש את הרגלי קבלת החולים של הרופא, ואינפורמציה בעלת חשיבות לא תוצג בגיליון הרפואי, וכבר היו דברים מעולם.

חשוב להדגיש, כי לא כל הבדיקות הנדרשות הן חלק מרוטינה, וגם לא כל הפרטים המתקבלים באנמנזה – ההסטוריה הרפואית של המטופל, הם חלק מרוטינה קבועה. לכן קיים קושי להציב גבול חד במצבים רבים, ולכן על הרופא ואיש ההלכה להפעיל שיקולים הלכתיים של מצבי ספק לפני ההכרעה.

לכן, אם נעבור לשאלה מס' 1:

בודאי שראוי לצמצם במספר המילים הנכתבות אך לא בצורה שעלולה לפגום בבהירות של האינפורמציה. במצבי ספק – יש להחמיר ולרשום את כל הפרטים.

הכלל אם כן פשוט, והיישום שלו מורכב הרבה יותר.

חייבים להוסיף כאן את מה שלימד אותנו מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל , שתמיד יש לנהוג לפי הנתונים שבידי הרופא "ולא להסס לחלל את השבת במקום פיקוח נפש. עוד חזר והדגיש, שגם אם בדיעבד יתברר שהגדרת המצב כפיקוח נפש הינה טעות, הפעילות איננה הופכת להיות עבירה למפרע, אלא נשארת מצווה גמורה 'ויש לו שכר טוב מאת ה' עבור מחשבתו הטובה' (שו"ע או"ח, שכח, טו ; מ"ב ס"ק מב שם ; שש"כ כרך א (תשל"ט) פל"ב סע' ז, וכהע' יט שם בשם הגרשז"א) מאחר והיא בוצעה בהתאם לנתונים שהיו ביודיו בזמן ביצועה". ראה בשער הראשון של מאמרי קווים אחדים לדרכו של הג"ר שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל בהלכות רפואה ופיקוח נפש (בספר רפואה והלכה: הלכה למעשה, עמ' 18-56 (2006), במקור- אסיא נז-נח, עמ' 17-61)