פקק הרחם אם מטמא את האשה נדה‎

לענ"ד זו מחלוקת ר' יהודה וחכמים (במשנה מס' נדה ע"פ הגמ' דף כא. שם)
לדעת ר' יהודה הדימום של פקק הרחם אוסר ולדעת חכמים איננו אוסר. ולכן הסוגיא תהיה פשוטה אם נניח את ההנחות הבאות:
א. לפני כל לידה, יוצא הפקק הרירי שמעורב בו מעט דם.
ב. מקור הדם הזה איננו דם שיצא מן הרחם, אלא הוא דם שיוצא מתוך צוואר הרחם עצמו, בתהליך הפתיחה והמחיקה.
כך שכאשר המחיקה של הצואר הושלמה, וכן הפתיחה הגיעה לפתיחה מלאה, אנו מניחים וודאות שיצא גם הדם של הפקק הרירי.
ג.  אם ראינו דם במהלך השלב הראשון של הלידה (שלב הצירים, המחיקה והפתיחה), גם חכמים אוסרים כי קיימת חזקה שכל דם שנראה – יצא מן הרחם.
ד.  אם לא ראינו שיצא דם, והאשה הגיעה לפתיחה מלאה אזי אין לנו סיבה להניח שיצא דם מן הרחם, אך אנו יודעים בוודאות שיצא הדם של הפקק הרירי.
לכן לדעת ר' יהודה הסיבה שאין פתיחת הקבר בלא דם, היינו שאין פתיחת הקבר בלא דם של הפקק הרירי (שאוסר לדעת ר' יהודה), ולכן האשה נאסרת.
בעוד שלדעת חכמים דימום הפקק הרירי איננו אוסר, ולכן אם לא ראינו דם, וכל שאנו בטוחים הוא שיצא הפקק הרירי, הרי האשה לא נאסרת.