צום עם הפרעות אכילה
למכון שליזינגר לרפואה והלכה, שלום רב. אני סבלתי (ועודני סובלת) מהפרעות אכילה, ומנסה להשתקם. קשה לי מאוד לאכול, ואני צריכה להכריח את עצמי, כי ברור
לכבוד
הרב ד"ר הלפרין שליט"א ראש מכון שלזינגר בשערי צד"ק ירושלים ומחבר הסה"ב רפיואה ומציאות והלכה, ועוד.
שלום וברכה
כידוע אחד מהתהליכים שעוברת אשה מעוברת קודם הלידה, הינו יציאת פקק הרחם, ושמעתי מכת"ר שפקק הרחם מטמא את האשה, ומאחר ששאלה זו נצרכת אשמח לקבל ביאור הענין הן מבחינה רפואית והן מבחינה הלכתית לסיבה שהיא טמאה.
מכיון שאני כעת עוסק בעניני נדה אשמח לקבל תשובה בהקדם האפשרי.
בכל הכבוד וההערכה
אשר שקאני
לענ"ד זו מחלוקת ר' יהודה וחכמים (במשנה מס' נדה ע"פ הגמ' דף כא. שם)
לדעת ר' יהודה הדימום של פקק הרחם אוסר ולדעת חכמים איננו אוסר. ולכן הסוגיא תהיה פשוטה אם נניח את ההנחות הבאות:
א. לפני כל לידה, יוצא הפקק הרירי שמעורב בו מעט דם.
ב. מקור הדם הזה איננו דם שיצא מן הרחם, אלא הוא דם שיוצא מתוך צוואר הרחם עצמו, בתהליך הפתיחה והמחיקה.
כך שכאשר המחיקה של הצואר הושלמה, וכן הפתיחה הגיעה לפתיחה מלאה, אנו מניחים וודאות שיצא גם הדם של הפקק הרירי.
ג. אם ראינו דם במהלך השלב הראשון של הלידה (שלב הצירים, המחיקה והפתיחה), גם חכמים אוסרים כי קיימת חזקה שכל דם שנראה – יצא מן הרחם.
ד. אם לא ראינו שיצא דם, והאשה הגיעה לפתיחה מלאה אזי אין לנו סיבה להניח שיצא דם מן הרחם, אך אנו יודעים בוודאות שיצא הדם של הפקק הרירי.
לכן לדעת ר' יהודה הסיבה שאין פתיחת הקבר בלא דם, היינו שאין פתיחת הקבר בלא דם של הפקק הרירי (שאוסר לדעת ר' יהודה), ולכן האשה נאסרת.
בעוד שלדעת חכמים דימום הפקק הרירי איננו אוסר, ולכן אם לא ראינו דם, וכל שאנו בטוחים הוא שיצא הפקק הרירי, הרי האשה לא נאסרת.
למכון שליזינגר לרפואה והלכה, שלום רב. אני סבלתי (ועודני סובלת) מהפרעות אכילה, ומנסה להשתקם. קשה לי מאוד לאכול, ואני צריכה להכריח את עצמי, כי ברור
שלום כבוד הרב, רציתי לדעת האם כאשר אדם הולך לרב מקובל לשאול שאלה בריאותית והרב מברך ונותן את ברכתו ואומר שבע"ה הבעיה תיפטר ולאחר תקופה
האם אישה שהוציאו לה התקן מהרחם ולא ראתה דם, צריכה לשמור מרחק מבעלה. ואם תראה כעבור כמה שעות או ימים, אם צריכה לספור שבעה נקיים?