רגשי אשמה על מות האם

שלום הסיפור שלי הוא קורע לב מבחינתי. ביני לבין אימי ז"ל היו תמיד מריבות רבות . תמיד הרגשתי שהיא מפלה אותי לרעה משאר האחים, תמיד הרגשתי שהיא לא מרוצה ממני והחיים איתה היו קשים לי מאוד. אמא רצתה תמיד שאני אעזוב את הבית ולא היה אכפת לה אם יש לי לאן (מצד שני היא גם היתה נורא דאגנית) אבל זאת היתה אמא ואני מאוד אהבתי ואוהבת אותה. יום אחד כשחזרתי מהעבודה התחלנו לריב כי אמא לא הרשתה לי להטעין את הפלאפון (סיבה שטותית) (הייתי צריכה לקבל טלפון חשוב בשביל לעבור דירה ואמא ידעה את זה) ואמרה לי דברים שנורא פגעו בי אני בכיתי וצעקתי עליה. אחרי לא הרבה זמן אמא נפלה בבית איבדה את ההכרה. הנשמתי אותה וקראתי לאמבולנס . היא הובלה לביה"ח לטיפול נמרץ ולאחר 3 ימים שוחררה . אמרו שיש לה מים בראות. בנתיים אני עזבתי את הבית ועברתי דירה . אמא לא התקשרה אליי והתענינה בי , הייתי נורא כועסת ועצובה ולא הבנתי עד היום למה אמא היתה צריכה לפגוע בי כל כך. חצי שנה לאחר מכן היא נפטרה. מה שאני מרגישה וסובלת אי אפשר להעלות על הדף. מצד אחד אהבתי כל כך את אמא שלי מצד שני אני כל כך כועסת שהיא התנהגה אליי ככה במשך 30 שנותי היא "ירדה" עליי תמיד והכאיבה לי ובדיוק כשהייתה לי הזדמנות לצאת מהבית (נכון שהייתי צריכה לעשות זאת קודם אבל פחדתי וגם לא הבנתי אף פעם למה אני ולמה לאחים שלי היא לא אומרת) אני נענשת וצריכה לסחוב עליי עד סוף חיי את המוות של אמא . אמא גם האשימה אותי במה שקרה לה. זה סיפור עצוב שלא מגיע לי באמת. אני אוהבת את החיים ותמיד אהבתי וסה"כ רציתי לחיות אותם בלי מריבות וכאבים. אני פוחדת שאמא מתה מהתקף לב באשמתי. אנא ממכם היו כנים איתי ואמרו לי מה דעתכם?