שהחיינו למי שהשתחרר מאשפוז באמצע חנוכה

שלום רב,
לא פירטת מי הדליק עליו בביתו, והאם כשהיה אביך בבית החולים שמע את הברכות מאחר. למעשה יש חילוק בעניין זה אם אשתו או אחד מהילדים (הגדולים) הגרים בבית הדליקו את נרות החנוכה שם, או שאיש אחר הדליק עבורו בשליחותו, וכן חילוק בין אם שמע את הברכות מאחר שהדליק, למקרה שלא שמע.

אם אשתו או אחד מבני הבית הדליקו את הנרות בבית בלילה הראשון ובירכו שהחיינו, שוב אין אביך צריך לברך שהחיינו כשידליק בימים לאחר מכן, ואפילו אם לא שמע בבית החולים את הברכה מאחר (ראה משנ"ב סימן תרעו סק"ז לענין מי שאשתו הדליקה עליו אפילו שלא בנוכחותו, ששוב אינו מברך שהחיינו כשמדליק ביום השני, ובמסורת משה ח"ג עמודים קעז-קעח הביא מהגר"מ פינשטיין זצ"ל שאין לחלק בזה בין אשתו לשאר בני הבית).

אם רוצה אביך להחמיר ולהדר, יכול לקחת פרי חדש ולברך שהחיינו על ההדלקה ועל הפרי יחד (ע"פ אשרי האיש ח"ג עמוד רנז בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל; וראה מסורת משה שם עמוד קעח, וכן שם ח"ד עמוד קסג ואילך, שאפשר שמסתבר יותר כשיטת הסוברים שצריך לברך, אבל י"ל שספק ברכות להקל, עיי"ש).

אם מי שהדליק את הנרות בימים אלו בבית אביך לא היה מבני הבית אלא אחד השכנים או שליח אחר, יש חילוק בין מקרה ששמע אביך את הברכות בבית החולים למקרה שלא:

אם לא שמע את הברכות בבית החולים, צריך אביך לברך בעצמו שהחיינו כשידליק ביום השלישי. ואפילו אם השליח בירך שהחיינו על ההדלקה בביתו ואז מייד הדליק את נרות החנוכה בבית אביך, אין בכך כדי לפטור את אביך מברכת שהחיינו. באופן זה, הוא חייב מעיקר הדין בברכת שהחיינו, גם בלי פרי חדש [לרווחא דמילתא אפשר להדר לקחת פרי חדש ואז לברך].

אך אם כשהיה בבית החולים שמע את הברכות מאחר שהדליק שם, אמנם יש מקום מספק לברך שהחיינו כאשר מדליק בעצמו ביום השלישי, אך רק בצירוף פרי חדש (ע"פ פניני חנוכה עמוד כג ואילך, בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל).

[בתקופה זו אפשר לברך שהחיינו על קיווי שגדל בארץ ישראל (לא מיובא), וכן על עוד פירות. לפירוט ראה באתר בית המדרש להלכה בהתיישבות "רשימת פירות לברכת שהחיינו".]