נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

שיקולי רופא בין חייו הפרטיים לפעילות הרפואית

[DISPLAY_ULTIMATE_SOCIAL_ICONS]

23 באוקטובר 2018

הרב המשיב: הרב גבריאל טולדאנו

שאלה:

לכבוד

הרב ד"ר מרדכי הלפרין שליט"א

שלום וברכה

נתבקשתי על ידי איש רפואה, לברר נושא המעסיק אותו ונוגע ג"כ לעובדי רפואה רבים באשר הם, והוא, מספר שאלות שהמכנה המושתף בכולם הינו מחויבות הרופא להקדיש ולהקריב מענייניו האישיים עבור מטופליו. אבקש את תשובת מעלת כבודו בפרטים דלהלן, הן מן ההיבט ההלכתי, והן מן ההיבט האתי-משפטי:

א. פעמים, בפרט בתקופות האחרונות, נתקל הרופא יו8תר ויותר במקרים בהם רושם הוא למטופליו תרופה מסוימת יקרה, אשר אינה מופיעה בסל התרופות ואין יד המטופל משגת לרוכשה. וברבים מן המקרים מדובר בתרופה שיכולה להציל חיים. והשאלה היא האם במקרה זה בו נוכח הרופא שחיי המטופלים תלויים בתרופה המומלצת, חייב הרופא לרכוש את התרופה מכיסו, מדין "לא תעמוד על דם רעיך".

ב. פעמים שעם סיום שעות קבלת הקהל על ידי הרופא, מגיע מטופל שאיחר את תורו או שכלל לא קבע תור מראש, ומבקש מן הרופא לקבלו, אף שנסתיימו שעות עבודתו. מטופלים כעין אלו, באים בטענות של דחיפות רפואית או סיכון של ממש באי קבלתם על ידי הרופא המסוים. התלבטות בכך היא, מצד אחד, לכאורה יש לקבל חולה בכל מצב, אף אם רוצה הרופא לסיים את עבודתו ולשוב לביתו. מאידך, שעות ההפסקה והמנוחה מיועדות להחלפת כח ושמירת כושרו של הרופא. פריצת מסגרת שעות אלו, עלולה לפגום בכך. ויתירה מזאת, פריצת מסגרת באופן חד פעמי עבור יחיד עלולה להביא לידי פריצת המסגרת באופן רב פעמי על ידי מטופלים רבים שעשויים לנצל את "גמישות" הרופא. והשאלה היא מי להעדיף בשיקולים הנ"ל, והאם יש חילוק בין אם המטופל המזדמן מצבו קל, לבין אם מצבו גובל בפיקוח נפש.

כמו כן יש לשאול שאלה זו לגבי רופאים העוסקים במחלות שאינן חמורות כגון רופא משפחה וכדומה, שמזדמן לפניו מקרה מסוכן [כגון שכן המזעיקו באמצע הלילה] וברי לו שהקדשת הזמן בשעה זו עבור המצב המסוכן ודאי תביאנו לידי עייפות ופגם בכושרו לצורך עבודתו עם מטופליו שלמחרת.

כמו כן ברצונינו לשאול עד כמה מחוייב הרופא למטופליו בזמנים שמחוץ לעבודתו, כאשר הדבר בא על חשבון חיי המשפחה, השתתפות באירועים, שמחות וכדו', בין אם הדבר עלול להסב לרופא נזקים אישיים, כגון חיי המשפחה וחינוך ילדים העלול להיפגע מהיעדרות יתר של האב או האם, ובין אם לאו.

בכל הדרת הכבוד

ב' ר'

תשובה:

א.

הגמ' בסנהדרין דף ע"ג עמ' א' איתא "גופא מניין לרואה את חברו שהוא טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטין באין עליו שהוא חייב להצילו ת"ל לא תעמוד על דם רעך והא מהכא נפקא מהתם נפקא אבדת גופו מניין ת"ל והשבותו לו אי מהתם הוה אמינא ה"מ בנפשיה אבל מיטרח ומיגר אגורי אימא לא קמ"ל"

מבואר מדברי הגמ' שעל מצות לא תעמוד על דם רעך מחויב לטרוח ולהשכיר ולבזבז מממונו כדי להציל את חבירו.

ולכאו' צ"ע מדוע צריך ילפותא מיוחדת ללמוד שחייב להוציא מממונו כדי להציל את חבירו, וכי כעורה נצוה זו דהשבותו לו משאר מצוות שבתורה שמחויב להוציא ממון ע"ז כמבואר בסוכה שעל מצוות חייב לבזבז עד חומש גדי לקיים את המצוה.

אלא שי"ל דהרי מצינו בגמ' באלו מציאות לגבי השבת אבידה "אבידתו ואבידת חבירו שלו קודם משום דלא יהא בך אביון – שלך קודם לשל כל אדם", מבואר שבמצוות שבין אדם לחבירו אינו מחויב לבזבז מממונו כדי לקיים את המצוה בדבר הנוגע לחבירו וכל הדין שמחויב להוציא חומש על המצוה זה רק במצוות שבין אדם למקום.

ולפי"ז מובן מדוע צריך לימוד מיוחד ללמדינו שצריך לבזבז מממונו בשביל מצות לא תעמוד על דם רעך, דאם היינו לומדים מוהבותו לו לא הי' צריך להוציא הוצאות ולכן באה הילפותא של לא תעמוד שמחויב לטרוח ולשכור כדי להציל את חבירו בדבר שהוא פיקו"נ.

ויעוין בראב"ד ובר"ן בסוכה שכתבו שכל הדין שהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש זה רק במצוות עשה אבל במצוות ל"ת חייב להוציא את כל ממונו כדי לא לעבור על הלאו. ולפי"ז בנידו"ד יהי' לכאו' מחויב להוציא את כל כספו כדי להציל את חבירו.

אלא שיעוין בביאור הגר"א יו"ד סי' קנ"ז סק"ה שהביא בשם תשובותת מוהר"י וויל שהוכיח שאינו מחויב להוציא כל ממונו גם על עבירת ל"ת מדכתבה התורה "ובכל מאודך" שזה בכל ממונך וזה דוקא לגבי ע"ז משמע שבשאר מצוות ל"ת שעובר בשב ואל תעשה לא מחויב להוציא כל ממונו אלא עד חומש ולפי"ז הילפותא מלא תעמוד באה ללמדינו שחייב לבזבז עד חומש מנכסיו כדי להציל את חבירו.

ויעוין ברמ"ה בסנהדרין שם שכתב ומסתברא לך דהיכא דטרח ואגר אגורי ואצולי שקיל מיני דע"כ לא חייביה רחמנא אלא למיטרח ולהדורי בתר אגורי אבל לאצולי בממונו לא. מבואר בדברי הרמ"ה דאין צריך להציל את חבירו בממונו והביאור בזה דהרמ"ה למד שכל מצות לא תעמוד על דם רעך רק לחייב את גופו לטרוח ולהציל אבל אין בכלל זה שמחוייב להפסיד ממונו לקיים מצוה זו וצ"ג מ"ש מצות לא תעמוד מכל המצוות שמחויב להוציא ממונו וכן מדוע זקוקים לילפותא מיוחדת לחייבו למיטרח ולאגורי ןמ"ש מכל השבת אבידה שצריך לטרוח בגופו כדי להחזיר אבידה לחבירו. וצ"ע [ויעוין חו"י תשובה סי' קמ"ו]

אבל יעוין בחוכמת שלמה סי' תכ"ו סעי' א' שכתב שכל מה שמחויב להציל חבירו זה דוקא אם המציל אינו מתבזה אבל אם זה דרך ביזיון למציל אינו מחויב להצילו בגופו דומיא דזקן ואינו לפי כבודו שפטור מהשבת אבידה, ה"ה שגם פטור מהשבת גופו כיון דילפינן הצלת גופו מוהשבותו לו וצ"ע הרי הגמ' מביאה ילפותא נוספת של לא תעמוד על דם רעך ומ"ש לאו זה משאר לאוין שלא מצינו שאפשר לעבור על לאו משום שזה אינו לפי כבודו וצ"ע ויעוי"ש.

ואמנם אע"פ שהרמ"ה כתב שלא מחויב להוציא ממון כדי להציל תביא עכ"פ כ"ז דוקא מצד הלאו של לא תעמוד אבל מצד מצות צדקה וגמ"ח ודאי שמחויב להוציא עד חומש כדי להצילו דמ"ש ממצות צדקה שמחויב לעזור ולתמוך בו מדין וחי אחיך עימך איך שלא יהי' עלה בידינו שלפי כל הדעות עד חומש ודאי שמחויב כדי להציל [1] אלא שיעוין בספר אהבת חסד לבעל הח"ח שכתב בפרק כ' סעי' ב' שכל הדין שהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש זה דוקא באופן שאינו נוגע לפיקו"נ אבל אם נוגע לפיקו"נ אין שייך בזה שיעור חומש וחייב לתת כל אשר לו וראייתו מג"מ בבא בתרא דף י"א ממעשה דבנימין הצדיק שלפני כן אמר לה שאין בקופה של צדקה כלום, אבל אח"כ כשאמרה לו אם אין אתה מפרנסיני הרי אישה ושבעת בני' מתים עמד ופרנסה משלו, ומדוע בתחילה לא פרנסה משלו לפי שבתחילה זה הי' יותר משיעור חומש ולא הי' מחויב אבל לאחר שאמרה לו שזה פיקו"נ עמד ופרנסה משלו ואפי' יותר מכשיעור, ואפילו כל ממונו דמה דאמרינן חייך קודמין זה דוקא בדבר שנוגע לחיים אבל לא אמרינן עושרך קודם [וכנ' שם המהרש"א]

[2]. ולפי"ז יצא שבדבר שיש פיקו"נ אדם חייב לתת כל ממונו אלא שזה דוקא כשזה מוטל על היחיד כגוון במקום שאין מצילים אחרים אלא הוא כגון טובע בנהר וכו' אבל כשאין הדבר מוטל על היחיד אלא על הציבור פשיטא שאין היחיד מחויב להוציא כל ממונו ע"ז [שבט הלוי ח"ה סי' ע"ד]

ואפ"ל דהרי מצינו באבידות שאם הי' בטל ממלאכתו לא מחויב לטרוח ולהשיב אבידה וזה גופא מחדש הפסוק של לא תעמוד שכאן חייב למיטרח אפי' שיש לו הפסד של ביטול מלאכה ולכן מצד והשבותו לו לא יהי' חייב וזה גופא חידש הפסוק שחייב למיטרח אפי' שיש לו הפסד של ביטול מלאכה ולכן מצד והשבותו לו לא יהי' חייב וזה גופא חידש פסוק שחייב למיטרח אבל להוציא הוצאות ע"ז לא חייב וזה שונה מכל המצוות לפי שמצוות לא תעמוד הוי מצות בין אדם לחבירו וכל מה שהתחדש זה רק לטרוח בגופו אפי' אם באותו זמן יש לו מניעת רווח אבל להוציא הוצאות לומד הרמ"ה שלא מחויב.

וכ"ז דוקא שיש לו כדי פרנסתו כמבואר ברמ"ה יו"ד סי' רל"א סעי' ג' ושיעור פרנסה הוי שיעור שמספיק לו להוצאות רגילות כצורך הממוצע של האנשים וזה כולו כל מה שהוא צריך למזונות כסות ודירה [שו"ת תשורת ש"י ח"ו סי' ע"ר]

וכן כל מה שמחויב מצד לא תעמוד על דם רעך ואפי' בפיקו"נ שחייב כל ממונו.

ב-ג

וכל השיעורים הללו עד כמה שנוגע להוציא ממון אבל לטרוח בגופו אין לזה שיעור כמבואר במשנה בפאה שגמ"ח אלו מהדברים שאין להם שיעור ובפרט אם נוגע לפיקו"נ שודאי מחויב לטרוח בגופו ולהשקיע מזמנו כדי להצילו כמבוארבגמ' בסנהדרין שחייב למיטרח כדי להציל.

אלא שבדבר שלא נוגע לפיקו"נ ודאי שע"ז נאמר חייך קודמין דהיינו שלא חייבתו תורה לטרוח בגופו איפה שזה בא על חשבון חיי המשפחה החינוך והילדים עייפות ובפרט שיתכן שיפגום בכושר עבודתו למחרת ולפעמים יש בזה חשש של פיקו"נ וכמו שהתורה לא חייבתו לתת מממונו היכא שאין לו כדי פרנסתו אבל בדבר שנוגע לפיקו"נ אם אין רופא או בית חולים באזור וכל הצלתו תלוי אך ורק בטיפולו של הרופא ואפי' אם יש בית החלולים אבל יש חשש שעד שיגיע לבית החולים ימות בודאי שהרופא מחויב לעשות כל אשר לו להצילו דזה דומה לאדם שרואה חבירו טובע שמחויב להצילו אבל במקום שיש עוד רופאים או בית חולים שיכול החולה לקבל טיפול לא מחויב להקדיש מזמנו מחוץ למסגרת עבודתו דהוי חובה המוטלת על הציבור.

[2] ולכאורה דברי הח"ח הללו נסתרים מגמ' ערוכה שהבאנו לעיל בסנהדרין שמשמע שכן למיטרח ואגורי חייב ואד חומש ולא חייב להוציא כל ממונו ומהמעשה של בנימין הצדיק אפ"ל שזה הי' מידת חסידות ולכן קיבל שכר ע"ז שהאריכו לו לימיו כ"ב שנים

[print_link]

שאלות נוספות

סכרת הריון ופיקו"נ

לרב הלפרין השלום והברכהאני שוב פונה לרב בשאלה שנשאלתיאישה הסובלת מסכרת הריון. וצריכה לעשות בדיקות דם על מנת לברר האם היא צריכה אינסולין או שדיאטה

קרא עוד »

שאלה זו נשאלה בטלפון – אני מנסה לנסח פה את השאלה כפי שהשואל שאל אותי ואז אני אתן רקע על השואל כפי שהוא סיפר בשיחה.

קרא עוד »