שלום לרב , אני סובלת שנים רבות מהזיות שמיעה,ומחשבות כפיתיות לפעמים מדחפים אובדניים אובססיבים , נתנו לי אין ספור כדורים שלא הועילו וגרמו לי לתופעות לוואי קשות כגון : חוסר שקט נוראי, הגברת דחפים אובדניים, בכל פעם שלקחתי תרופות, הייתי צריכה להתאשפז וניכנסתי לפסיכוזה קשה. עקב התופעות אני ממש פוחדת לקחת שוב כדורים. מדובר על עשרות תרופות , רופאים טוענים שיש לי רגישות נדירה לתרופות.
כרגע אני סובלת מאד מאליצונציות של שמיעה ומרגישה שאיני יכולה לשמור שבת בלי להסיך את הדעת באופן של שמיעת רדיו או צפיה בטלויזיה. הדבר לא עוזר לי להרגיש טוב היות ואני מרגישה כמו פושעת שחוטאת. אני ממולכדת במצב בלתי אפשרי וזה גורם לי לחשוב שאולי עדיף לי להתאבד מאשר לא לקיים מצוות.
מה דעתך, זה דחוף.
א. להתאבד זה איסור חמור מאד, ואסור לפנות לכיוון כל כך נורא.
לגבי הרגשתך כפושעת שחוטאת – זו הרגשה שגויה, שהרי במצבך ייתכן ואינך עוברת איסור אם את מוכרחה להעזר ברדיו או בטלויזיה.
ב. החשש שלי הוא שאת נמצאת במה שקרוי תת-טיפול. במילים אחרות, למרות שיש תרופות שיכולות להחזיר לה את הרגשת השפיות ואת החיים הנורמאליים, עקב הפחדים שלך את מפסידה את התועלת שבהם.
אני מייעץ לך מאד לחזור לטיפול אצל רופא פסיכיאטר מומחה, כדי שתחזרי לחיים נורמאליים, ותימנעי מהסבל הנורא בו את נמצאת.
Under what conditions is it possible for a Cohen to become a doctor in the US, taking into account that he will necessarily be dissecting
אם מותר להלוך אצל רופא שרואה על הפנים הבעיות שיש לאדם ןעל פי זה רושם רפואה האם יש בזה בעי' הלכתית?
