תפילות במנין בבתי כנסת בתקופת מגפת הקורונה

להלן הבהרת הרב ד"ר מרדכי הלפרין בנוגע למניינים פעילים בזמן מגפת הקורונה:

ההיתר להתפלל במניין יכול להינתן רק אם מתקיימות כל הנחיות משרד הבריאות בלי יוצא מן הכלל. הרבנים שהורו על ביטול המניינים, פשוט נוכחו שלא ניתן לוודא קיום כל התנאים: א. לחלק מבתי הכנסת מגיעים, בניגוד להנחיות, גם מבוגרים או חולים כרוניים, שההנחיות אוסרות עליהם את השהיה עם ציבור, אפילו קטן. ב. חלק אחר, מתקשים לעמוד במשימה של הגבלה לעשרה משתתפים. ובניגוד לר' עקיבא אייגר, שנעזר בשוטרים כדי לאכוף את חובת המניין המצומצם בתקצ"א, הדרישה למניין מצומצם ו/או שמירת המרחק — לא יכולה להתקיים בפועל. לרב המקומי בד"כ אין קשרים כאלה עם המשטרה. ג. בחלק אחר מבתי הכנסת, לא מצליחים לנקות היטב לפני כל תפילה את המשטחים שלפני המתפללים, עליהם אנו מניחים גם את הידים. ד. בחלק מבתי הכנסת, חייבים להפעיל מזגנים, המפזרים את הווירוס (אם קיים) בכל רחבי בית הכנסת. לכן רבנים אלו הורו על הסגירה. הרבנים שכן פותחים את בית הכנסת, סוברים כנראה שקהילתם יכולה לעמוד בתנאים הללו.

מכתב ששלח הרב שבתי רפפורט לקהילתו (בית אריאל, בית וגן) לקראת שבת ויקהל-פקודי-החודש

לבני הקהילה היקרים הע"י כיוון שאנשים חכמים אתם, וערים לנעשה בארץ ובעולם אין צורך לחזקכם במדת הזהירות ושמירת הנפש. אין ספק שאתם מכירים את דברי הרמב"ם בפרק יא מהלכות רוצח ושמירת הנפש "וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה יפה שנ' השמר לך ושמור נפשך, ואם לא הסיר, והניח המכשולות המביאין לידי סכנה, ביטל מצות עשה ועבר על לא תשים דמים.". כלומר: כאשר אדם אינו נזהר על נפשו, אפילו אם "העזתו" הצליחה ובסייעתא דשמיא לא קרה עמו כלום, הוא עבר עברה חמורה לפני המקום ברוך הוא. כאשר מקום קדוש עלול ח"ו להיות "מכשול שיש בו סכנת נפשות" יש כאן גם חשש גדול לחילול השם, והדבר ברור מאליו. בוודאי שלא יעלה על הדעת לקיים מצוות תפילה בציבור בעבירה ובחילול השם. לכן יש להפסיק את תפילת הציבור הרגילה בבית הכנסת, שלא תיהפך לפוקה ולמכשול, גופני ורוחני, השם ישמרנו. בעניין זה אין כל ספק. עם זאת סגירת בית הכנסת היא דבר שקשה לעכלו, ואין אנו רוצים שתתקיים בנו אזהרתו הקשה של הנביא מלאכי (א, י) מִ֤י גַם־בָּכֶם֙ וְיִסְגֹּ֣ר דְּלָתַ֔יִם וְלֹֽא־תָאִ֥ירוּ מִזְבְּחִ֖י חִנָּ֑ם אֵֽין־לִ֨י חֵ֜פֶץ בָּכֶ֗ם אָמַר֙ ה֣' צְבָ-א֔וֹת וּמִנְחָ֖ה לֹֽא־אֶרְצֶ֥ה מִיֶּדְכֶֽם לכן, בעצה עם גדולי רבנים בעולם וחשובי הקהל החלטתי שראוי לעשות כדלהלן. הציבור לא יבוא להתפלל בבית הכנסת בשבת, וכל אחד יתפלל ביחידות, בלב שבור ובשמחה גדולה. עם זאת התפילה תתקיים בבית הכנסת במניין מצומצם של עשרה אנשים שיקבלו על עצמם להזהר במה שמשרד הבריאות הזהיר עליו. לא להתקרב אחד לחברו וללבוש כפפות בכניסה לבית הכנסת (חשוב מאד כיוון שוירוס הקורונה מחזיק מעמד על משטחי מתכת בד ועוד לפחות 72 שעות). אם המניין יוכל להתקיים, כל חברי הקהילה יוכלו לצאת ידי חובת תפילה בציבור, כפי שנאמר במשנה בסוף ראש השנה ששליח ציבור מוציא בתפילתו את כל ה"עם שבשדות" האנוסים שלא יכלו להגיע לבית הכנסת. כדי שהעולה לא יתקרב אל הקורא, הקורא יעמוד לבדו על הבימה, והעולה יעמוד ליד השולחן שמאחורי הבימה עם ספר תורה משלו, ויקרא יחד עם הקורא שמשתמש בספר התורה שעל הבימה. אין צורך להוציא ארבעה ספרי תורה (לפרשת השבוע ופרשת החודש). העולה "חזק" יגלול את ספרו לפרשת החודש, וכך גם יעשה הקורא על הבימה. כל התפילה, הוצאת הספרים והכנסתם, צריכה להיות תוך שמירת מרחק קפדנית בין האנשים, ולו רק כדי לקיים את מצוות תורתנו הקדושה, במיוחד במקום קדוש. לאחר התפילה יינעל בית הכנסת. כל זה ייתכן רק אם נעשה את הדברים לא בעצבנות אלא בזהירות, זריזות ושמחה. בברכה נאמנה שבתי