שלום!
א. ברצוני לשאול מהי עמדת ההלכה לגבי תרומת מח עצם?
ב. האם במקרה שלא נשקפת סכנת חיים למקבל, יכול האדם לתרום איבר או אף תרומת דם?
ג. האם הדיון ההלכתי אודות בעלות האדם על גופו, יש לה משמעות בשאלות אלו?
תודה מראש
צ'
לשאלות א.-ב.
ראי מאמרי על תרומת איברים מחיים, בספר אסיא ט', עמ' 321-349
לשאלה ג.
לדיון על בעלות אדם על גופו משמעות מוגבלת מאד לנושא, שכן גם אם אדם הוא בעלים על גופו, הוא מוגבל בכך שמותר לו להשתמש בבעלות זו רק על פי ההלכה.
לכן אסור לו להתאבד, ולכן אסור לו לגרום לעצמו נזק ללא סיבה הלכתית המתירה לגרום נזק כזה (כדוגמת מצב של תרומת איבר להצלת חיים).
וכן להיפך, גם אם איננו בעלים על גופו בכל זאת מעמדו הוא של מעין אפוטרופוס על גופו, אשר בסמכותו לקבוע מה יעשה בו.
גם כאן סמכות זו מוגבלת על ידי פרמטרים הלכתיים, ואם קיימת מצוה בתרומה להצלת הזולת הרי שה'אפוטרופוס' רשאי לקיימה.
אישה שהמחזור שלה לא סדיר(פעם בחודשיים )איך היא ובעלה יכולים לשמור הלכות טהרה כמו שצריך, כי יוצא שיש בינהם פחות פסק זמן וזה יכול לגרום
לגבי כהן שיש התירו לו להכנס לבית חולים כדי לבקר חולה, מכיוון שלא בטוח שיש שם כרגע מת. האם זה נכון גם כיום? או שמא
לכבוד הרב הלפרין שלום וברכה אשתי מניקה ונמצאת כארבעה וחצי חדשים אחרי הלידה (עוד לא היה מחזור). היום הכניסו לה התקן רגיל והרופאה החילונית אמרה