שלום!
א. ברצוני לשאול מהי עמדת ההלכה לגבי תרומת מח עצם?
ב. האם במקרה שלא נשקפת סכנת חיים למקבל, יכול האדם לתרום איבר או אף תרומת דם?
ג. האם הדיון ההלכתי אודות בעלות האדם על גופו, יש לה משמעות בשאלות אלו?
תודה מראש
צ'
לשאלות א.-ב.
ראי מאמרי על תרומת איברים מחיים, בספר אסיא ט', עמ' 321-349
לשאלה ג.
לדיון על בעלות אדם על גופו משמעות מוגבלת מאד לנושא, שכן גם אם אדם הוא בעלים על גופו, הוא מוגבל בכך שמותר לו להשתמש בבעלות זו רק על פי ההלכה.
לכן אסור לו להתאבד, ולכן אסור לו לגרום לעצמו נזק ללא סיבה הלכתית המתירה לגרום נזק כזה (כדוגמת מצב של תרומת איבר להצלת חיים).
וכן להיפך, גם אם איננו בעלים על גופו בכל זאת מעמדו הוא של מעין אפוטרופוס על גופו, אשר בסמכותו לקבוע מה יעשה בו.
גם כאן סמכות זו מוגבלת על ידי פרמטרים הלכתיים, ואם קיימת מצוה בתרומה להצלת הזולת הרי שה'אפוטרופוס' רשאי לקיימה.
פאה נוכרית לגבר שמודבקת כך שלא ניתן להסירה אלא ע"י חומר מיוחד, ובעצם לא מסירים אותה כלל וכלל. רק שפעם בחודש (לערך) מסירים אותה אך
שלום, אני סטודנטית לחינוך המדעים ואני עושה עבודה סימנריונית על נושא התאומים הסיאמים בקורס שנקרא 'יהדות ומדע'. רציתי לבקש אם תוכלו לשלוח לי חומר שיוכל
ב"ה ראשית, תודה רבה על המענה אפרסם אותו בלי נדר בין המורים בבית ספרי ובין שומעי השיעור שלי בבית הכנסת שנית, להלן עוד שאלה באותו