נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

עוד על נסיעת רופא לתורנות מחוץ לתחום שבת

קסירר, שלמה, ומרדכי הלפרין. "עוד על נסיעת רופא לתורנות מחוץ לתחום שבת" חוברת אסיא נט-ס, תשנ''ז, עמ' 201-202.

הרב שלמה קסירר
הרב ד"ר מרדכי הלפרין

עוד על נסיעת רופא לתורנות מחוץ לתחום שבת

לכבוד העורך,
א. תודה על תשובתך בענין חזרה של רופא מתורנות מחוץ לתחום בשבת (אסיא חוברת נ"ו עמ' 20 1 , הובא לעיל).
ב. מצורף כאן מכתבו של הרה"ג יהושע ישעיה נויבירט שליט"א – שאוסר.
ג. בענין הראיה שהבאת מב"מ קיד: שמותר לפועלים להכנס למצב שיש בו סכנה. ומכאן הוכחת שאדם רשאי להכניס עצמו לספק סכנה (כגון לצרכי פרנסה). למרות שעל ספק כזה מותר לחלל את השבת. ויוצא מדברים שיש שתי אמות מידה שונות להגדרה של "סכנה". האחת – לענין החובה לחלל שבת על אותה סכנה. והשניה – לענין האם מותר להכניס עצמו לסכנה זו.
אולם, לענ"ד אין משם ראיה. אמנם נכון הדבר שלצורך פרסה מותר להסתכן יותר מאשר מותר להסתכן בדרך כלל (כפי שכתב הנודע ביהודה ח"ב יו"ד סימן י'). אולם בודאי אסור להכנס לסכנה ממשית כאשר רמת הסיכון גבוהה. ומה שהותר הוא רק כאשר הסיכון נמוך.
וכך כתב בשו"ת משפט כהן סי' קמג עמ' שו' "…אלא ודאי מיירי בספק רחוק, חששא בעלמא שדרכן של בני אדם לכנס בכהאי גוונא וכהא דב"מ קיב. "ואליו הוא נושא את נפשו – מפני מה עלה זה בכבש ונתלה באילן ומסר את עצמו למיתה – לא על שכרו?" שאין הכוונה במקום סכנה גמורה או ספק קרוב, שהוא איסור גדול שיכנס בזה בשביל פרנסה ולא ברשיעי עסקינן אלא חשש רחוק…".
וכן כתב בשו"ת אגרות משה (חו"מ סי' קד) : "אלמא דמותר להתפרנס אף שאיכא חשש סכנה רחוק".
מאחר שכך, שוב אפשר לומר שיש רק אמת מידה אחת, וכאשר מותר לחלל שבת על סכנה כזו, אסור להכנס אליה, ולהיפך אם מותר להכנס אליה, אסור לחלל שבת עליה.

בברכה,
הרב שלמה קסירר

תשובת העורך.

א. תודה על מכתבך עם צילום גלויתו של הגר"י נויבירט שליט"א, לאיסור.
ב. דעתו של הגר"י נויבירט שליטא בנושא ידועה משכבר, ולכאורה מתבארת גם מהכתוב בשמירת שבת כהלכתה (תשל"ט) פרק מ; סעיפים כ"ב וס"ט. כן גם היתה דעתו בשעה שהשאלה התעוררה בשנת תשמ"ו ומשום כך אף נכתבה התשובה האוסרת 1.
כמתואר שם, בעקבות מכתבו של הגר"א נבנצל שליט"א, הורו גם מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל וגם מרן הגרי"ז גוסטמאן זצ"ל להיתר, ואף קבעו את נוסח התשובה הסופית כפי שמופיעה בספר אסיא, ובחוברת נ"ז-נ"ח 2. אם הבנתי נכון את גלויתו של הגר"י נויבירט שליט"א, אזי דעתו נשארה ללא שינוי גם לאחר פסיקת גדולי הדור זצ"ל, בתשמ"ו.
ברור ששאלת "למי שומעין" אינה מסורה לעורך אסיא אלא לפוסקים מובהקים. כמו כן הדברים המובאים באסיא אין הם אלא מראה מקום למעיינים, כפי שכבר צויין בראש החוברת בעמ' 2.
ג. לענין האפשרות שתיתכן פעולה מסוכנת אשר אדם רשאי להסתכן בה לצורך פרנסתו אף שמניעת רמת סיכון כזו יכולה לדחות שבת, כבר ציינתי 3 למש"כ הגר"י זילברשטיין שליט"א, עד כמה חייב אדם לסכן עצמו כדי להציל אחרים, (ספר אסיא ז' עמ' 3-9 (המסביר כך להלכה את דעת הרדב"ז. גם דעת הראי"ה במשפט כהן שאין להיכנס בספק קרוב של מיתה אפילו לצורך פרנסה, איננה מוכרחת להפך. שהרי גם לדבריו מותר להכנס לצורך פרנסה בספק שאינו ספק קרוב, למרות שספק סכנה גם אם אינו קרוב, עדיין דוחה את השבת אלא אם כן מדובר בספק רחוק מאד.

בברכה נאמנה
הרב מרדכי הלפרין *

מקור: אסיא מב-מג (יא, ב-ג), ניסן תשמ"ז, עמ' 46-51.

1. ראה : ספר אסיא ז' עמ' 241-249 פירוט מלא יותר של הארועים והדיונים עם גדולי הדור אז, מובא באסיא נ"ז-נ"ח עמ' 43-48.
2. שם.
3. בתשובת העורך, אסיא נ"ו, עמ' 120 ,לעיל עמ' 142. (מקור: אסיא נט-ס (טו, ג-ד), אייר תשנ"ז, 201-202.

powered by Advanced iFrame free. Get the Pro version on CodeCanyon.