בספר "דרכי טהרה" כתוב : "אין לאדם לשמש מיטתו בזמן שהציבור שרוי בצער, מלחמה, רעב…." בהמשך נאמר שיש להתיר במקרה שאין לזוג בן ובת, או החושש לזרע לבטלה – אבל לשם תענוג אסור. וגם בליל הטבילה יש אוסרים ויש המתירים ואוסרים רק במקרה רעב.
השאלה שלנו היא : האם עכשיו זה נקרא "שעת מלחמה"? כלומר, בימים האלו של הלחימה בצפון אסור להתייחד (למי שיש כבר בן ובת)? ואם אסור – אז עד מתי? עד "הפסקת אש", עד יציאת הכוחות מלבנון?
א. המקור למניעת תשמיש בעת רעבון (מצב של חוסר מזון) הוא במסכת תענית (יא,א) ובשו"ע או"ח סי' רמ, סע' יב.
ב. הרמ"א שם ע"פ הירושלמי בתענית מרחיב את הדבר גם לצרות אחרות, כאשר יש מחלוקת אם מדובר דוקא בצרות של חוסר משאבים או גם בצרות אחרות כגון מלחמה.
ג. להלכה נשאלה השאלה במלחמת העולם הראשונה ופסקו להתיר [שו"ת דרכי חיים ושלום (מונקטש), סי' תרנו].
ד. במלחמת העולם השניה בגטאות בפולין היה ויכוח בין הפוסקים אם יש מקום להחמיר. (שו"ת עלי מרורות מאת הרב משה אהרונסון, עמ' 232-233. אבל שם חלק מנימוקי האוסרים היו מצב המחסור שהתלוה למלחמה).
ה. במלחמת יום הכיפורים כבר פסק הציץ אליעזר להתיר (כרך יג סי' כא).
ו. לגבי מלחמת המפרץ נפסק להקל בשופי (הרב שמואל דוד, תחומין יב, עמ' 222 ואילך).
ז. כדאי גם לזכור את שליחת אוריה (בעלה של בת שבע) לביתו ע"מ שישמש את אשתו בזמן מלחמה.
ח. לסיכום, גם לסוברים שאיסור תשמיש בשעת רעבון הוא דין גמור ולא מידת חסידות, להלכה אין איסור בזמן מלחמה, עאכ"ו במלחמה דוגמת המצב עכשיו.
ב"ה שלום! אחי הקטן כבד שמיעה באחת מאוזניו ובשניה הוא לא שומע בכלל והוא משתמש במכשיר שמיעה קטנטן הנתחב לתוך תעלת האוזן ולא נראה מבחוץ
שאלה לכבוד הרב אדם שעוסק במקצועות הרפואה המשלימה בתחום הטיפול במסג`כגון מסג` רקמות עמוק, מסג` רפואי, שוודי תאלנדי סיני וכו`. שלמד את המקצועות האלה והוסמך
כבוד הרב שלום לפני כ 3 וחצי חודשים התגלה אצל דודתי אחות אימי,מחלה קשה מחלת הלוקמיה (סרטן הדם)היא נשואה + 4ילדים שניים מהם קטנים בעקבות
