בירורים בנושא סכרת והלכה

לרה"ג ד"ר מרדכי הלפרין שליט"א שלום,
כחלק מחוברת ליקוטי הלכות בנושא סכרת שאני מחבר, אודה מאוד לכת"ר שליט"א אם יוכל לענות לי על כמה שאלות נוספות בנושא סכרת:
א. האם מותר לחולה סכרת לבקש ממישהו מאנשי הבית שיביא לו את המכשיר סוכר או המזרק, למרות שהחולה יכול להביא את זה בעצמו(ואין סכנה מיידית), ורק מטעמי נוחות הוא מבקש שיביאו לו את זה או שמא זה מוקצה כלפי אחרים ואינו נחשב כלי שמלאכתו לאיסור? ואם החולה לא מסוגל להביא את זה בעצמו(ואין סכנה מיידית), האם צריך לטלטל את המכשיר בשינוי?
ב. אישה שנושאת משאבת אינסולין, האם זה מהווה חציצה, משום שמציאות המשאבה זה שחייב בכל מיקרה לנתק את המשאבה מהגוף כדי להחליף את המחט שמחובר לגוף כל כ- 4 ימים(כדי לא לקבל זיהום). והתהליך של החלפת המחט הוא 2-3 דקות בלי כמעת כאב לרוב בני האדם ובמיוחד לפי שנוהגות נשות ישראל להחמיר על עצמם  כדברי הרמ"א ביו"ד סי' קצח סעיף א' ,ש"לכתחילה לא תטבול אפילו בדברים שאינן חוצצים גזרה אטו דברים החוצצין" ? או שמא משאבה לא מהווה חציצה משום שהיא נכנסת לגדר מיעוטו שאינו מקפיד וזה מכשיר רפואי?
ג. בשידוכין יש הנחייה כללית שיש חובה לספר על מחלת הסכרת לבן או בת הזוג העתידי. האם יהיה הבדל בין אישה או איש סכרתיים, שהרי אצל האישה נכנס גם העניין של סכרת הריון ומכיוון שזה בעיה שעלולה לסבך אפשרות להורות או מקשה עליה, האם ניתן לומר שאצל אישה יש חובה לספר מוקדם יותר ממה שאיש חולה סכרת היה מספר לבת הזוג העתידי?