בעיה בחיי אישות המשך #2985 #3774

הקדמה:

מדובר בנושא הלכתי רגיש, שסמכות הפסיקה בו מסורה למורי הוראה מובהקים בלבד, אשר מכירים באופן אישי את השואל.

יש להתייחס לתשובה המובאת להלן כאל דיון הלכתי מלווה במראי מקומות ואסמכתאות הלכתיות.

תמצית המצב הרפואי:

רגישות לנוזלי הזרע שגורמת כאבים עזים בזמן תשמיש ובכך מונעת חיי משפחה תקינים.

האשה נמצאת באמצע גיל הפוריות, אם ל-3 ילדים.

השאלה: עד לפתרון הרפואי של הבעיה, פתרון שיכול לקחת זמן רב, האם מותר לשמש עם קונדום.

שאלת הקונדום מורכבת מכמה שאלות משנה:

א. האם שימוש בקונדום נחשב להשחתת זרע או לדרך תשמיש.

ב. גם אם אין זה דרך תשמיש, האם קיים היתר הלכתי במצב הנדון.

דיון:

בשאלה הראשונה , האם שימוש בקונדום נחשב כדרך תשמיש או כהשחתת זרע נחלקו הפוסקים.

דעת האחיעזר (חלק ג' סימן כ"ד) שיש להקל בשעת הצורך, להחשיב שימוש בקונדום כדרך תשמיש, עיי"ש.

אמנם אף שיש חברים לאחיעזר, עי"ש, פוסקים רבים חלוקים על האחיעזר בנקודה זו, ולכן גם בשעת הדחק ובמקום שלום בית בישראל מן הראוי לכתחילה למצוא רגלים נוספים להיתר.

בשאלה השניה , האם ניתן להתיר שימוש בקונדום גם אם אינו מוגדר כדרך תשמיש ויש כאן לכאורה השחתה כעל עצים ואבנים.

לעניין גדר איסור השחתת זרע כדאי לדעת את העובדות הבאות:

1. איסור השחתת זרע מוגדר בשלחן ערוך (אבן העזר, סימן כג) כעוון חמור מכל עבירות שבתורה. בכל זאת קיימת מחלוקת ראשונים בשאלה האם האיסור הוא מן התורה או מדרבנן (שו"ת תורת חסד, ח"ב, מג. ראה עוד אנציקלופדיה תלמודית ערך "השחתת זרע").

2. שלא במקרה, יש גם השלכות רגשיות רבות לאיסור השחתת זרע, כמו גם להלכות אחרות הקשורות בהתנהגויות סוטות היכולות להשפיע על המשכיות המין האנושי. לדוגמא: ראה ספר החינוך, מצווה רט, משרשי המצווה.

3. גם בעלי תורת הנסתר עסקו בנושא בהרחבה (ראה: בית יוסף בבדק הבית, אבן העזר, ריש סי' כה, בשם הזוהר. וראה תורה שלמה (לגר"ר מנחם מנדל כשר), בראשית, לח, י, אות מה בהערות; שערי זהר (לג"ר ראובן מרגליות) על מסכת נדה, דף יג . וע"ע י' תא שמע, הנגלה שבנסתר עמ' 35, "שעניין זה חוזר בזוהר פעמים רבות ומודגש בעיקר בשמות ג ע"ב".), אך טרם הגעתי לידיעת ח"ן.

4. לנושא הרגיש יש גם השלכות חינוכיות רבות. המחנכים יודעים כי פרק הזמן בחיי הנער המתבגר בו הוא קובע את התייחסותו לנושא, יכול להשפיע על כל מהלך חייו. משום כך פוסקי הדורות, כמו גם פוסקי זמננו, דנו בסוגיא זו בזהירות הראויה לה.

5. לגופו של דיון, קיימת מחלוקת יסודית בין הראשונים מהו גדר איסור ההשחתה. שיטת בעלי התוספות במסכת סנהדרין (סנהדרין נט, ב, ד"ה והא) היא שאיסור השחתת זרע כלול בהלכות פריה ורביה, וכן דעת ר"ת, יבמות יב, ד"ה שלש. לשיטה זו, הוצאת זרע לצורך קיום מצות פרו ורבו כבנדון דידן, לא תהיה בכלל האיסור.

6. לעומתם, רבו ראשונים הסוברים שאיסור השחתת זרע איננו חלק ממצות פריה ורביה אלא הוא איסור עצמאי. זו שיטת הרמב"ן, הר"ן והרשב"א, נדה יג, א; תוס', יבמות יב, ד"ה שלש. לשיטתם ניתן לראות את המקור לאיסור בדברי הברייתא (נדה יג, ב) המציינת את איסור הניאוף כמקור לאיסור ההשחתה. ניאוף, כידוע, לא הותר אפילו לצורך פריה ורביה.

7. הלכה למעשה נחלקו בדעתם שנים מגדולי הפוסקים של הדור האחרון, הגרי"ז גוסטמאן והגר"מ פיינשטיין זצ"ל. הרב ישראל זאב גוסטמאן, שעוד בצעירותו היה דיין חשוב בווילנא בבית דינו של ה"אחיעזר", פסק באופן חד משמעי בעקבות מו"ר ה"אחיעזר" שכל איסור השחתת זרע מקורו בביטול פריה ורביה (אחיעזר, חלק ג, סי' כד, אות ד, ע"פ דעת הערוך לנר ביבמות דע"ו, ומשמע שמסכים עמו מעיקר הדין). לדעתו, כשיש צורך בהוצאת זרע לצורך פריה ורביה, ההיתר הוא לכתחילה, לא רק בדיעבד, וכך הורה לי למעשה בחוה"מ פסח של שנת תשל"ח.

8. לעומתו הג"ר משה פיינשטיין פסק בשו"ת אגרות משה אהע"ז, ח"א סי' ע; ח"ג, סי' יד, שאיסור הוצאת זרע באופן שאיננו קשור לגוף האישה, שייך לגדרי איסור הניאוף עם כל המשמעויות ההלכתיות הנובעות מכך.

וחשוב לדעת, כי הגרי"ז גוסטמאן זצ"ל הורה לי היתר לכתחילה, כאשר הנדון היה זוג חרדי שהיה אסור חודשים ארוכים בתשמיש ללא קונדום מסיבות רפואיות. הרב גוסטמאן הורה לי אז להורות לזוג היתר לכתחילה מצירוף של שתי סברות הלכתיות:

א. כאשר מדובר בגיל הפוריות, עצם קיום הנישואין הכרחי להמשך קיום מצות פרו ורבו בעתיד. לכן היתר זמני לשימוש בקונדום מוגדר כהיתר לצורך פריה ורביה.

ב. הגרי"ז גוסטמאן הכריע כדעת הראשונים שגדר איסור פו"ר הוא ביטול פו"ר ולכן כל שהוא לצורך פו"ר מותר לכתחילה (וכן כתב להלכה גם האחיעזר שם בשם הערוך לנר, עי"ש).

לכן הורה לי אז הגרי"ז גוסטמאן להקל לכתחילה.

כעבור שבועיים ימים פנה אלי הגרי"ז שוב בבקשה: "הזוג ששאל ירא שמים הוא, ובודאי חושש שמא ההיתר הוא בדיעבד. לך אמור להם בשמי" , כך אמר, "שההיתר לכתחילה ואין להם לחשוש לדבר". מובן שחזרתי על הדברים בפני הזוג.

כעבור שבועיים נוספים שוב פנה אלי, ובקש ממני לחזור לזוג ולהודיע להם פעם שלישית כי ההיתר הוא לכתחילה ואין להם לחוש כלל. וכך עשיתי.

יצויין כי גם הגרמ"פ באגרות משה (אבן העזר חלק ג' סימן י"ד) סובר ששימוש בקונדום איננו מוגדר כניאוף ולכן מותר לצורך פו"ר עי"ש.

ויעויין באחיעזר שם צדדי היתר נוספים לדעת הפוסקים.

מכל הנ"ל, נראה כי לדעת הגרי"ז גוסטמאן ראוי להורות היתר לכתחילה לשנה או שנתיים עד שהרופאים ימצאו מזור לעצם הבעיה.

ומאחר וגם לדעת האג"מ אין דרך ניאוף בכך, ועסקינן בשלום בית ובשמירת סיכויים עתידיים של פו"ר, מן הראוי להורות כאן היתר, הלכה למעשה.

מובן שאין לפסוק שום הלכה על סמך דיון זה וההכרעה מסורה אך ורק לפוסק מובהק.

הצטרפות: גם הדיין הרב גבריאל טולדאנו שליט"א , מצטרף לכל הנ"ל.