נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

גידול איברים במבחנה – השלכות הלכתיתות (קבורה, השתלה, השמדת עובר)

[DISPLAY_ULTIMATE_SOCIAL_ICONS]

30 ביולי 2010

הרב המשיב: אחר

שאלה:

שלום!
אני סטודנטית במכללת "חמדת הדרום" למדעי החיים ובמסגרת הקורס "יהדות ומדע" אני כותבת עבודה בנושא "גידול איברים במבחנה" הכוונה בכך היא ללקיחת תאי גזע/תאים מהאדם הזקוק להשתלה/מבע"ח, פיתוח רקמה/איבר ממנו בתנאי מעבדה ולאחר מכן השתלתו בגוף הפציינט.
ישנו חלק בוא אני צריכה להציג את המורכבות שבתחום מצד ההלכה ולענות על חלק מהשאלות.
בשל צמצום ידיעותי בתחום ההלכה הנוגעת ברפואה התקשיתי בהעלאת שאלות ובמענה להן. אשמח אם תוכלו לסייע בידי.
השאלות שהעליתי עד כה הן:
1.האם איבר שנוצר בהנדסה גנטית שקול לאיבר מקורי של האדם? בענייני קבורה וכו'.
2.איבר שהופק מתאים או מרקמה של חיה טמאה-האם מותר להשתיל את האיבר המוגמר בגופו של אדם יהודי?
3.הפקת תאי-גזע עובריים כרוכה בהשמדת העובר.
האם למרות זאת-להתיר את השימוש? האם אין בכך יצירת תקדים?

אשמח מאוד בעזרתכם!
תודה מראש
ובשורות טובות!

תשובה:

לגבי שאלה 3, ראי דו"ח הועדה המייעצת לביואתיקה של האקדמיה הלאומית למדעים על "השימוש בתאי גזע עובריים לצורכי מחקר רפואי".
אסי"א עה-עו עמ' 150 – 123.
על נקודת המבט היהודית, שם פרק חמישי סעיפים א-ב, עמ' 132 – 125.

באופן כללי, להלן תשובת הרב אשר שקאני:

א. איבר שנוצר בהנדסה גנטית אם חייב בקבורה

איבר שנוצר בהנדסה גנטית אין לו דין של אבר של אדם ולכן אם נתלש בחיי חיותו של האדם שאליו היה מחובר אינו צריך לקוברו[1].

ב. איבר שהונפק מתאים או מרקמה של חיה טמאה האם מותר להשתיל את האיבר המוגמר בגופו של אדם יהודי.

לכתחלה אין להשתיל איבר שהונפק מתאים או מרקמה של חיה טמאה אא"כ יש דחיפות ואין זמן להמתין לקבל איבר אחר שמקורו ממקום טהור[2].


[1] איתא בב"ק (פה.) אומדין כמה אדם רוצה ליטול לקטוע לו ידו הקטועה התם בושת נמי איכא איכא דכסיפא ליה מילתא למשקל מבשרו למשדייה לכלבים. ע"ש. מוכח שאין כל מצוה בקבורת אבר מן החי והביאו ראיה זו בשו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' קא) והגר"ע יוסף שליט"א בחזו"ע אבלות ח"א (עמ' שצא וע"ע בשו"ת יבי"א ח"ג חיו"ד סי' כב ח"ט חיו"ד סי' לה). ואמנם בספר יד המלך (פ"ב מהל' אבל הל' יד) כתב להוכיח ממה שנאמר גבי יפתח (שופטים יב,ז) ויקבר בערי גלעד שנשרו אבריו וקברם שלמדנו שיש חיוב קבורה גם על איבר שפירש מחיים. ברם בשו"ת שבות יעקב שם כתב דמ"ש בכתובות (כ:) מתוך שקוברין שם מוכי שחין זרועותיהם וכן מ"ש ביפתח משום טומאת כהנים עשו כן ולא משום מצות קבורה וכ"כ בשו"ת נוב"י מה"ת (חיו"ד סי' רט) שאין שום מצוה לקבור אבר מן החי ומה שקוברים האיברים אינו אלא כדי שלהציל מן הטומאה. וכ"כ בשו"ת מלמד להועיל (סי' קיח) ובשו"ת בצל החכמה ח"ו (סי' לט) אך בשו"ת אג"מ (חיו"ד ס'י רלא) כתב להעיר עד הנוב"י והעלה שאבר מן החי חייבים לקוברו אך מדברי הפוסקים מבואר לא כן וכ"כ בשו"ת חבלים בנעמים (ח"ד חיו"ד סי' מ) שע"פ דברי הירושלמי אינו צריך קבורה וכ"כ בשו"ת ישכיל עבדי ח"ח (חיו"ד סי' לג אות ב סק"ד) וע"ע בספר גשר החיים (עמ' קמה והלאה) ובחזו"ע (שם עמ' שצא).

והנה בסנהדרין (סה(: רבא ברא גברא [פרש"י היינו ע"י ספר יצירה שלמדו צרוף אותיות של שם] ורבי זירא הרגו. ויעויין בשו"ת חכם צבי (סי' צג) שדן לגבי גולם אם מותר להרגו והעלה שאיסור רציחה חל דווקא על אדם הנצור בתוך אדם וכ"כ בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סי' מא ובח"ב סי' פב) ועוד פוסקים. ולפ"ז בנ"ד שלא נוצר בתוך גוף אשה אין לו שייכות לגוף האדם לכו"ע אין צריך קבורה.

[2] הנה כתב בחי' הרשב"א (יבמות קיד.) הא דתניא יונק תינוק והולך מחלב נכרית ומבהמה טמאה ואין חוששין ביונק שקץ, מסתברא דהא דנקט נכרית לא שיהא חלב הנכרית אסור יותר מחלב בת ישראל דדא ודא מהלכי שתים הן וחלב שתיהן מותר ולא מצינו היתר בדמן וחלבן ובשרן של ישראל יותר מן הנכרי, ותניא בע"ז פרק אין מעמידין (כו.) נכרית לא תניק בנה של ישראל מפני שחשודין על שפיכות דמים דברי ר"מ וחכ"א נכרית מניקה בנה של ישראל בזמן שאחרות עומדות על גבה אלמא לכ"ע חלב הנכרית מותר אפילו לכתחלה אלא שלהניק נכרית בנה של ישראל אסר ר"מ משום החשד ורבנן שרו בשאחרים עומדין על גבה, אלא מפני שטבען של ישראל נח יותר משום דרגילי במצות והם רחמנים וביישנים בטבע אף חלבן מגדל טבע כיוצא בהן וזה שאמרו במשה שלא רצה לינק מחלב הנכרית כמו שהוא באגדה, ולזה אמרו כאן יונק מן הנכרית ומן הבהמה טמאה ולא שיהא זה כזה אלא מן הנכרית יונק לכתחלה ואפילו בזמן שיש חלב של ישראלית אלא שהוא מדת חסידות ומדת זריזות שלא להניקו מפני סיבותיו כמו שאמרנו וחלב בהמה טמאה אסור אלא במקום שאין שם חלב כשר ומפני סכנת התינוק אלא שאינו צריך אומדנא כדאיתא הכא, ותמהני על ר"ח ז"ל שכתב מהאי מתני' שמעינן דחלב נכרית כחלב בהמה טמאה ולא התירוהו אלא לתינוק מסוכן לבד ע"כ, ומתניתין דפרק אין מעמידין הויא תיובתיה, אבל מצאתי בתוספתא שבת (פ"י הי"ד) כדברי הר"ח ז"ל וכו' ולדבריו איכא למימר דפלוגתא דר"מ ורבנן דפ' אין מעמידין במקום דליכא מניקת בת ישראל מוכנת שם להניקו היא שנויה. וכו'. ומצאתי בואלה שמות רבה (פרשה א' סי' כה) האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות וכי אסור הי' לו למשה לינק מחלב הנכרית לא כן תנינן בת ישראל לא תניק בנה של נכרית אבל נכרית מניקה בנה של ישראלית ברשותה אלא למה אמרה כן לפי שהחזירתו למשה על כל המצריות להניק אותו ופסל את כולן ולמה פסלן אמר הקב"ה פה שעתיד לדבר עמי יינק דבר טמא והיינו דכתיב את מי יורה דעה את מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים, מכאן נראה שהוא מותר לגמרי ואין בו אלא משום מדת חסידות כמו שכתבתי בלשון ראשון. ע"כ. וכ"כ הריטב"א בחי' (ליבמות קיד.) יונק תינוק והולך מנכרית ומבהמה טמאה. הוה משמע לכאורה דחלב נכרית אסור לעולם כחלב בהמה טמאה, ולא משמע הכי וכו', וכן משמע במדרש גבי האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות שאין בחלב נכרית איסור אלא מדת חסידות מדבריהם, והטעם מפני שהחלב שלהם מאכילת נבלות שקצים ורמשים ומגדל אכזריות ביונק וטבע רע ולפיכך הרחיקוהו חכמים ואסרו אותו, וכשאין שם חלב ישראלית שרי דתינוק מסוכן הוא אצל חלב ואין משהין אותו מלינק, ומיהו כשאפשר ע"י ישראלית אסור מדרבנן להניקו חלב נכרי ע"כ. וכ"כ המאירי (ביבמות קיד.) שאין הפרש בין חלב נכרית המגודלת בע"ג לחלב ישראלית אלא מה שהותר בזו הותר בזו ומה שנאסר בזו נאסר בזו וכו' אלא שמ"מ הואיל וידוע מדרך הטבע שכל מזון המגדל עושה רושם במדות המגודל ממנו מדת חסידות להניק כמה שאיפשר בחלב ישראלית שטבעה נח ורחמן וביישן וצנוע ומגדלת כפי טבעה וזהו שדרשו בספר שמות רבה וכו' וכי אסור היה לו למשה לינק מחלב הנכריות וכו' אלמא שאינה אלא משום חסידות וקוראה דבר טמא דרך העברה א"כ זה ששתפוה כאן עם חלב בהמה טמאה וכו' לא להשוותן אלא כל אחת כדינה נכרית לכתחלה אף בשאיפשר בישראלית ובהמה טמאה דוקא בשאין שם טהורה ומשום סכנה ע"כ. וכ"כ הרמ"א (יו"ד סי' פא ס"ז) חלב כותית כחלב ישראל, ומ"מ לא יניקו תינוק מן הכותית, אם אפשר בישראלית, דחלב כותית מטמטם הלב. וכן לא תאכל המינקת, אפי' ישראלית, דברים האסורים וכן התינוק בעצמו, כי כל זה מזיק לו בזקנותו. ע"כ. וע"ש במ"ש הט"ז (ס"ק יב) הש"ך (ס"ק כה) הפר"ח (ס"ק כו) ובברכ"י (סק"ג). וכיו"ב כתב הנצי"ב בספרו העמק דבר (בהרחב דבר, דברים פ"ו) שלכן שוחטים לחולה בשבת ואין מאכילים אותו נבלה, מפני שמאכל איסור פוגם מאד את הנפש וגורם לה נזק רוחני יותר משאר עבירות. ע"ש. הרי זה מבואר שמצד הדין אין להקפיד בזה כלל ורק משום מידת החסידות טוב לחפש תחליף אחר שמקורו ממקום טהור וכשר אך במקום שיש חשש פיקוח נפש אין להחמיר בזה כלל. וע"ע בשו"ת הר צבי (יו"ד סי' קנד) ובשו"ת משנה הלכות (חי"ב סי' קג). ובהיותי בזה ראיתי לגאון בעל שו"ת חלקת יעקב (חיו"ד סי' יג) שכתב לדון אם מותר לקבל עירוי דם מאדם שאוכל מאכלות אסורות והשיב שידוע שיש כמה סוגי דמים, וצריך שהעירוי יהיה מדם המתאים לדמו של החולה, ואם ידקדק עוד שיהיה מדם של ישראל כשר הנזהר ממאכלות אסורות, יוכל לבוא לידי דיחוי ויבא לידי סכנה. ואע"פ שיש מקום לחלק דשאני הכא שדם של האוכל מאכלות אסורות יגרום לו טבע רע, וא"כ ממדת חסידות אפשר שראוי להחמיר אפי' במקום חשש סכנה, מ"מ י"ל דבנ"ד כיון שאין בירור גמור כ"כ, שבעירוי דם, שאינו דרך אכילה בפה, שייך ג"כ ה"ט שמוליד טבע רע, ובדברים כאלה הנעלמים משכל אנוש, אפשר שיש איזה חילוק בדבר, ובפוסקים לא נתבאר להחמיר גם בכה"ג, ואפשר שבנקל יוכל לבא לידי דיחוי ואיחור ויבא לידי סכנה, הילכך נראה שאין לדקדק בזה. ע"ש. אך בשו"ת יבי"א ח"ח (חו"מ סי' יא) כתב להעיר ע"ד דכיון שהגוים אוכלים בשר טמא ונבלות וטרפות, הדם היוצא מהם גורם בודאי טבע רע בהשחתת המדות, וישראל שמקבל דמו של הנכרי דרך עירוי דם, יש לחוש שיפגע במדותיו הטובות, ויושפע ע"י דם הנכרי לקבל מדות מושחתות, כגאוה וכעס והקפדה, קנאה ושנאה ויתר מדות רעות, ואע"פ שבאמת אין איסור בזה מן הדין, כיון שעצם האיסור נשתנה ונהפך לדם, ועירוי הדם נעשה דרך איברים והורידים, ולא במאכל דרך הפה, מ"מ מדת חסידות מיהא איכא. ולכן כשאין העירוי דם דחוף, משום חשש סכנה, ובפרט אם נמצא על ידו ממש דם מישראל כשר, בודאי דהכי עדיף טפי לקבל עירוי מדם הישראל. אולם כשהעירוי דם הוא דחוף לחולה, אין להמתין עד שימצאו דם מישראל כשר, ובודאי שאין להתחסד במקום שיש חשש פקוח נפש. ויעשו העירוי דם, מדמו של נכרי המוכן ומזומן לכך. ונראה שהוא הדין בכל זה לגבי השתלת כליות, שאם אין הדבר דחוף, ואפשר להמתין, טוב הדבר להמתין כדי להשיג כליות של ישראל כשר, כשהוא תורם כליא שלו ע"כ. וע"ע בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ו חיו"ד סי' כו אות ו) ובמה שהעיר עליו ביבי"א שם אות ב. ע"ש.

 

[print_link]

שאלות נוספות

Torah and Science

BH Dear Rab Mordechai Halperin Shlit"a: Sha-lom Ubracha! My name is Y B, I am a pediatrician specialized in Newborn Intensive Care, and Baruch Hashem

קרא עוד »