דמם שבירה בהלכה

בס"ד
שלום רב!
לפי הבנתי בדברי הרב  בכמה תשובות שהשיב באתר של מכון שלזינגר , יש הבחנה בין "דימום ויסתי" לדימום אחר הנקרא "דמם שבירה"
דימום ויסתי רגיל- בא לאחר 14 יום מהתרחשותו של ביוץ, והוא דם הווסת שהתורה אסרתו ונקרא דם נידה.
דמם שבירה- בא בזמנים לא קבועים ובזמן שלא התרחש ביוץ, והוא נובע מחוסר איזון הורמונאלי, בין האסטרוגן לבין הפרוגסטרון, ובשל כך רירית הרחם נשברת בחלקה ונוצר דימום קל המפסיק בד"כ לאחר זמן קצר. דימום זה או הכתמה מסיבה זאת, נחשב לדם זבה קטנה או גדולה האוסר מדאורייתא. בתוך הגדר של דמם שבירה אנו מוצאים גם דם ביוץ, דם חמוד, דם מגלולות, (האם גם דם מהפרדות שליה או הפרדות קרומים?)
שאלותיי הן:
–          האם לדעת הרב אפשר להקל ב"דמם שבירה" כדין כתמים ב:
1)      פחות מגריס?
2)      על דבר שאינו מק"ט או צבעוני בתנאי שאינו מרובה (עד חצי כרטיס אשראי)?
–          האם יש פוסקים הסוברים שכל דימום מחוסר איזון הורמונאלי, אי אפשר להקל כלל  בפחות מגריס?
–          האם יש דימום רחמי כלשהו שאינו נובע מחוסר איזון הורמונאלי, והוא אינו דם מכה?
–          האם לדעת הרב התורה אסרה דם זבה קטנה או גדולה רק עם הרגשה?
בברכה