הזכרת שם ה' בזמן הוסת

השאלה מתחלקת לב' נידונים. בזמן שהאישה היא נידה, בזמן ראיתה, האם מותר לה להתפלל ולברך-

א. מצד שהיא טמאה.

ב. מצד נקיות.

לגבי א':

הרמ"א בסימן פ"ח סעי' א' כתב וזה לשונו: 'יש שכתבו שאין לאשה נידה בימי ראייתה ליכנס לביהכ"נ או להתפללל או להזכיר השם או ליגע בספר, ויש אומרים שמותרת, וכן עיקר. וכן פסקו האחרונים וכן נוהגים כדעה שמותר, ומכל מקום לא יסתכלו בספר תורה בשעה שמגביהים אותה להראות לעם.'

לגבי ב':

מצד נקיות ה'כף החיים' בסי' פ"ח כתב שבשעה שהדם שותת לא יברכו ולא יתפללו, וכן אם עדיין הדם לא נספג בפד או בבגד, לא להתפלל מצד נקיות. וכן פוסק ה'ערוך השולחן' שמותר לה לברך ולהזכיר השם, ובלבד שתהיה נקיה מדם ומטינוף.

והיום, שהנשים משתמשות בפדים, וכשהדם שותת נספג מיד בפד, אין כאן בעיה של נקיות, ומותר לכתחילה לברך ולהתפלל.

אכן אם הפד ספוג ביותר ויוצא ריח לא טוב או שהוא מאוס- אין לה ללמוד ולהתפלל עד שתסירנו.