הזנת חולה סיעודי הסובל מדמנסיה

תשובה:
שלום,
הטיפול בחולים סיעודיים קשישים הוא מורכב מבחינות רבות, ויישר כח למשפחה ולצוות על הטיפול המסור.
לגבי הזנה:
ככלל, אין למנוע הזנה לכל אדם. כל אדם צריך לקבל את ההזנה הנצרכת עבורו. דרך ההזנה היא החלטה מקצועית (רפואית/סיעודית/דיאטנית), הצוות המקצועי יחליט מהי דרך ההזנה הטובה ביותר, פומית או דרך צינור הזנה כלשהוא. לפיכך, אם לא ניתן להזין פומית, יש להכניס צינור הזנה.
עם זאת, לכלל הזה יש יוצאים מן הכלל:
1 מטופל שניתן לתת לו הזנה פומית, אפילו מצומצמת, ותוספת נוזלים תת-עורית אם יש צורך. כל זאת בתנאי שלדעת הצוות המטפל , המטופל יקבל כך תזונה המותאמת למצבו.
2 אם לדעת הצוות המטפל הזנה כזו תזיק לו רפואית, תקצר את חייו וכד'.
3 מטופל הסובל ממחלה סופנית ונמצא בשבועות האחרונים לחייו (מה שקרוי בחוק החולה הנוטה למות "חולה נוטה למות בשלב סופי")
4 במטופל בר-דעת, אין לעשות פרוצדורה נגד רצונו. זאת, ע"פ דעת הרב פיינשטיין (אגרות משה, חושן משפט, ב, עג), שבכל מקרה אין לעשות למטופל בר-דעת טיפול כלשהו נגד רצונו.

למיטב הבנתי, המקרה שלפנינו אינו עונה על אף אחת מאפשרויות אלו, ולכן גם מבחינה חוקית (חוק החולה הנוטה למות) וגם מבחינה הלכתית צריך לתת תזונה נאותה, ואם אי אפשר בכלל פומית יש להתקין PEG.

אוסיף עוד, כי מבחינה חוקית יש כאן מרכיב נוסף: במטופל שאינו כשיר, לא ניתן לבצע פרוצדורה ללא הסכמת אפוטרופוס, ולכן אם האפוטרופוס מתנגד לא יוכלו להתקין PEG (ולכאורה גם לא זונדה. אמנם זו לא פרוצדורה הדורשת הסכמה מדעת כתובה, אך צריכה להיות הסכמה בעל פה כמו לכל פרוצדורה). הצוות המטפל יכול לפנות לוועדת אתיקה, אך איני בטוח שזו הדרך הרצויה (או יותר נכון, אני בטוח שזו לא הדרך הרצויה). כמו כן ניתן לפנות לאישור בית המשפט בהיעדר הסכמה של אפוטרופוס.
בסופו של דבר, כל המעורבים רוצים בטובתו של המטופל. לכן כעצה טובה אני ממליץ שהצוות המטפל יישב עם בני  המשפחה ויגיעו להסכמה משותפת לגבי דרך הטיפול הטובה ביותר.
בברכה,
הרב ד"ר מאיר פרנקל