הפסקה של החייאת דום לב – מה אופי הפעולה?

אל כבוד הרבנים הגאונים שליט"א

אחדשה"ט בעת לומדי דבר ה' – זו הלכה, נתעוררו אצלי כמה שאלות, ותורה היא וללמוד אני צריך, ונפשי בשאלתי מאת הדרת כבודו שימחל וישיב לי

אדם ללא רקע רפואי, שעבר ב'שבת' דום לב והפסיק לנשום, ומבחינה הלכתית ורפואית הוא נחשב ל'מת', מותר על פי ההלכה, להתחיל לעסות את לבו ולבצע בו הנשמה מפה לפה, ואנו אף רואים הרבה מאוד מקרים שאנשי 'חברת הצלה' החזירו לחיים אנשים כאלו שמבחינה מציאותית והלכתית היו מתים וקמו לתחיה מחדש – תחיית המתים מן התורה בימינו, ואנו אף רואים באתר הדברות הנודע לשם ולתפארת, חלק מההוכחות למציאות הבורא יתברך, את המציאות של "חיים לאחר המוות", על אנשים יהודים ונכרים שמבחינה הלכתית ורפואית ממש מתו, ולאחר שהתעוררו, הם ספרו את כל המציאות הרוחנית שהייתה עמם בעולם האמת.

 כיצד מותר ליהודי שומר תורה ומצוות להפסיק ולהנשים ידנית ולעסות את לבו של חולה זה, ולקבוע את מותו, אולי, אם הוא ימשיך להנשים אותו עוד כמה דקות ישנו סיכוי שהוא כן יחזור לתחיה, וממילא ברגע שהוא יפסיק כעת את ההנשמה מפה לפה או הנשמה עם בלון, דינו ח"ו כרוצח המנתק אותו ממכשיר הנשמה רגיל במרכז רפואי? או שדינו, בעיסוי לב והנשמה על ידי בלון או מפה לפה, כדין אי חיבור חולה סופני למכשיר הנשמה, {רק לאחר קבלת היתר ממו"צ המומחה בעניין}?

מחכה ומצפה לתשובתכם הרמה
מרדכי יצחק אגסי
מחבר הספר בדרך המלך ואסורי המלך