מחשבת ההלכה בקביעת רגע המוות ותרומת איברים
שלום רב! אני סטודנטית לתואר שני בפילוסופיה יהודית ולתואר ראשון במשפטים. במסגרת עבודת התיזה שלי ברצוני לבחון את הפילוסופיה של ההלכה בנושא המוות המוחי. קראתי
מחבל ירה ופצע יהודי,והמשיך לכייוון ירושלים.עמד שם רופא.2 אפשרויות לפניו,לטפל בפצוע השותת דם ולהציל את חייו,או לרדוף אחרי המחבל שעלול להתפוצץ במקום ציבורי ולהרוג רבים.לא ברור שהרופא יצליח לעוצרו,אך ייתכן גם שיצליח להזעיק עזרה נוספת.האם הצלת יחיד וודאית עדיפה על ספק הצלת רבים?
ברמה העקרונית השאלה עוסקת במצב בו הברירה היא בין להתחיל לטפל מייד בחולה בודד, כשהטיפול בו ימנע את האפשרות מלהציל אח"כ אנשים רבים. מן הראוי לדון במצב בו זה המצב הברור ללא ספקות.
חלק מהעקרונות הנוגעים לדבר ניתן ללמוד מדברי החזון אי"ש חו"מ, סנהדרין סי' כה ד"ה ויש לעין באחד.
וכדאי לעיין גם בשרידי אש חלק ב' סי' עח אות ד', ובספר אסיא ט' עמ' 322-328 ובהערות 26-33. להלן קישור למאמר דרך אתר מכון שלזינגר: https://www.medethics.org.il/articles/ASSIA/ASSIA9/R0091321.asp
שלום רב! אני סטודנטית לתואר שני בפילוסופיה יהודית ולתואר ראשון במשפטים. במסגרת עבודת התיזה שלי ברצוני לבחון את הפילוסופיה של ההלכה בנושא המוות המוחי. קראתי
שלום, כחלק מעבודת מחקר בהתמחות אני דרוש לעבוד עם בעליי חיים (עכברים) עם פעולות אשר דורשות ביצוע ניתוחים הזרקת חומרים, המתה ובדיקת הרקמות במיקרוסקופ. על
ילדתי לפני שבועיים בן נכון להיום הדימום פסק . האם עליי לעשות הפסק טהרה ולאחר מכן לטבול כרגיל? האם אין מספר ימים שעלי לחכות מבחינה
האם לרופא מותר לסרב לטפל במטופל טיפול פוריות? (מקרה של מחלה העוברת לעובר – HIV למשל, או כשההורים לא מסוגלים לגדל את הילד מבחינה מנטאלית