התאבדות ב"שב ואל תעשה"

אדם מצווה לשמור את עצמו מנזקים, וכל שכן ממיתה, כמו שכתוב: "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" (דברים ד, טו). ולכן פשוט שאסור לאבד עצמו לדעת גם ע"י שב ואל תעשה, שבזה מסכן עצמו. (עי' רמ"א יו"ד קט"ז, ה; שו"ע חו"מ תכ"ז, ח-י)
ואפילו ביום כיפור חולה שאומר שאינו צריך לאכול ורופא אומר שצריך מאכילים אותו משום פיקוח נפש (שו"ע או"ח תרי"ח, א). וכתב המשנה ברורה: "כתבו הפוסקים אם החולה רוצה להחמיר אחר שצריך לכך עליו נאמר אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש" (ס"ק ה), ועי' נשמת אברהם, שם (ס"ק ה). וכן בהל' שבת כתב המ"א (שכ"ח,ו) בשם הרדב"ז שאם לא רצה לקבל התרופה כופין אותו. וכל שכן כשנמנע במטרה לאבד עצמו לדעת.
וגם לצורך מטרה נעלה כתב הגראי"ה קוק זצ"ל שאסור לשבות רעב (אוצרות הראי"ה ח"א עמ' 393, במכתב לזאב ז'בוטינסקי).

בברכה,
מאיר אורליאן