אני אחרי שבוע 42 להריוני והעובר עדיין בפנים. אין מצוקה עוברית, משקלו סביר, דופק תקין, תנועות תקינות ויש מספיק מי שפיר. המדיניות היום היא לשלוח לביה"ח לצורך זירוז מלאכותי את מי שעברה שבוע 42. חברה אמרה לי שהיא חושבת שיש עם זה בעיה הלכתית (התערבות בבריאה או משהו בסגנון). מה באמת אומרת ההלכה בנוגע לעניין זה?
ההלכה מתייחסת לשאלה זו רק אחרי ניתוח עובדתי/רפואי של המצב:
ניתוח כזה מראה עדיפות ברורה לזירוז ברוב המקרים הדומים. כי אם קיימת סכנה לחיי העובר עקב הזדקנות השיליה, (וזה בדיוק המצב משבוע 42 והלאה), ברור שעדיף להסתכן בסיכון רחוק שקיים בעצם הזירוז מאשר בסיכון קרוב מאוד של מוות עוברי.
שלום לרב! —אבקש לקבל מקורות לתשובה—– ידועה לי הבעייתיות של השתלת איברים, ואולם שאלתי מופנית לגבי הצד האתי של הרופא. איזו זכות יש לרופא כאשר
שאלתנו ובקשתנו מכבוד הרב הלפרין היא מה הדין אם אשה בתחילת ההריון רואה דם בשעת תשמיש האם נוכל לתלות בדם מצואר הרחם כי יש יותר
