האם יש הבדל בין זמן ההמתנה הנדרש במוות לבבי-נשימתי טבעי ללא החייאה לבין מוות לבבי-נשימתי עם נסיון החייאה מלאה שנכשל? (מצב 2)
הבסיס לשאלה זו בכך שהצורך בהמתנה נובע אך ורק מהדרישה לשלול 'התעלפות' (בלשון הרמב"ם), או בשפת הרפואה המודרנית – כדי לוודא שמדובר במצב לא הפיך. אם כן במצב של מוות קליני (העדר נשימה ופעילות לב) וביצוע נסיון החייאה שנכשל, עצם כישלון ההחייאה הנמשך יותר מ30 דקות, מעיד שלא מדובר בהתעלפות ובמצב הפיך אלא במוות בלתי הפיך. שהרי אילו היה סיכוי כל שהוא לחזרה לחיים, לא היו מכריזים על כשלון נסיון ההחייאה.
משום כך ברור כי לכל הדעות אין חובת המתנה נוספת, וניתן לטפל בגופה 5 דקות אחרי הכרזת נסיון ההחייאה כנכשל.
אני עושה עבודה בתושב"ע בנושא הילד המפגר ורציתי לברר האם יש למפגר זכויות יתר בחברה, מהן הזכויות המשפטיות והחברתיות שלו ואיזו אחריות יש לחברה כלפיו?
