כריתת חצוצרות

שלום רב,

במקרה של כריתת שחלות וחצוצרות בלבד (בלי רחם), אפשר להוציא אותם דרך פתחים לפרוסקופיים קטנים, ורק לעיתים — במיוחד אם עושים גם כריתת רחם — מוציאים גם את השחלות והחצוצרות דרך הנרתיק.
אם הוצאת החצוצרות והשחלה נעשה דרך הנרתיק, אין פתיחת הקבר בלא דם, ודבר זה שייך אף במסולקת דמים, כמבואר בפת"ש יו"ד קצד סק"ד בשם נודע ביהודה יו"ד סו"ס קכ, ולכן כתבו כמה פוסקים שמי שעברה כריתת רחם דרך הנרתיק, טמאה מחמת דין זה שאין פתיחת הקבר בלא דם (אוצרות הטהרה עמוד שנד בשם מנחת יצחק בליקוטי תשובות סימן פא, ובשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל המובא בתשובה בספר אוצרות הטהרה שם עמוד תתקט).
[לדעת רבים מהפוסקים דין זה שאין פתיחת הקבר בלא דם נאמר גם כשהפתיחה הייתה כתוצאה מסיבה חיצונית כבדיקת רופא (הרב ווזנר בשבט הלוי חלק ו סימן קכט, והרב אלישיב משמרת הטהרה פרק א סעיף יג ועוד). לעומת זאת הגר”ע יוסף (טהרת הבית סימן יא סעיף ז) ועוד מקילים בכך. ומ"מ כאשר הפתיחה נגרמת מגוש הבא מבפנים הכל מודים שהיא מטמאת].
אם ההוצאה נעשתה דרך פתחים לפרוסקופיים, הדימום יכול להיות מדם מכה – כתוצאה מחיתוך כלי דם וחיבורי רקמה בזמן הניתוח. אבל יכול להיות גם דם מהמקור (מהרחם) – דימום מהרירית שנותרה ברחם. אף שכבר הייתה האשה מסולקת דמים יכול להיגרם לה דימום מהרירית אם היה גירוי בגלל שינוי הורמונלי (למשל קיבלה טיפול הורמונלי אחרי הניתוח), או כתוצאה משינוי אטרופי (רירית דקה ושבירה).
אם כן, יש שלש אפשרויות למקור הדימום במצב זה באישה שהפסיקה לראות דמים: 1) דם מכה שאינו מהמקור, שזרם דרך המקור – ודינו טהור. 2) דם נדות שיצא עקב גירוי הורמונלי – ודינו טמא. 3) דם מכה בגוף הרחם, לגביו ידוע הדיון הגדול בפוסקים, האם מה שדם מכה אינו אוסר, היינו אפילו דם מכה שמקורו ברקמת הרחם, ואפילו דם שבא מרירית הרחם (שהוא הגורם לדם בעת נדתה), אם בא מחמת מכה אינו אוסר, "ואע״ג שהמכה מוציאה דם גם מאותם הגידים שמתפקעים בשעת הוסת, מ״מ דם נדה הוא רק הדם שיוצא מאליו כדרכו באופן טבעי" (לשון נשמת אברהם מהדו"ב ח"ב עמ' קנ, מהגרש"ז), או שהוא אוסר למרות זאת, עיין שם לדעות השונות, ומה שכתב שם בעניין דימום הנגרם מפוליפ, שרירן או גידול אחר בתוך הרחם.