מדע ודת

לרב ד"ר מוטי הלפרין,

שלום וברכה,

להזכירך: אני ד"ר יוסי אמיתי מן המחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן גוריון בנגב. היכרנו בעת טיסתי לרומא יחד עם נכדי חגי (אתה היית, יחד עם רעייתך, בדרכך לתוניס, אם אינני טועה). בשיחה שהתפתחה בינינו סיפרתי לך על מכתב מעניין משנת 1883 שכתב השייח' האסלאמי גמאל אל-דין אל-אפגאני ממצרים (שהיה בגלות בפריס) אל מזרחן צרפתי בשם ארנסט רנאן, ועסק בין הייתר בסוגיית המדע והאמונה. הבעת עניין לקרוא מסמך זה, והריהו לפניך במצורף.

כמה מילות הסבר: השייח' אל-אפגאני (1838-1896), יליד אפגניסטן, היגר למצרים ב-1871 והיה מורה הלכה באוניברסיטת אל-אזהר. הטיף לגישה אמונתית בלתי דוגמאטית, ולהתייחסות הדת למציאות המשתנה. הוגלה לפריס ב-1879, עקב מה שנתפס כחתרנות פוליטית תחת המושל אסמאעיל לבית מוחמד עלי. בהיותו בפריס נודע לו על הרצאה שנשא המזרחן הצרפתי רנאן, בה מתח ביקורת קשה על האסלאם כדת וכציוויליזציה. אפגאני הגיב על כך במכתב שפורסם בעיתון צרפתי, והפך למסמך בעל מוניטין. אני עצמי תרגמתי חלקים אחדים מאותו מכתב. זהו "תרגום מתוך תרגום" (מאנגלית), שמן הסתם אינו נאמן ב-100% למקור הערבי, אך הוא משקף בהחלט את השקפתו של אפגאני בסוגיית המדע והאמונה. שים נא לב בעיקר ל"שורה התחתונה" של המכתב. (המילים בסוגריים הן תוספות הסבר שלי).

מעבר לכך, אני מודה לך על סבר הפנים שלך בהתייחסותך לחגי בעת הטיסה. הוא ואנוכי זוכרים זאת לטובה.

כל טוב,

יוסי אמיתי.

_____________________________________________________________________________________

אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

לימודי המזרח התיכון

הקורס "זרמים רעיוניים במצרים המודרנית"

בהדרכת ד"ר יוסי אמיתי

קטעים ממכתבו של השייח' גמאל אל-דין אל-אפגאני אל ארנסט רנאן

… מר רנאן נגע בשתי נקודות עקרוניות. הוא ניסה להוכיח כי דת האסלאם מעצם מהותה מנוגדת להתפתחות המדע, וכי העמים הערביים, מעצם טבעם, אינם שוחרי מדעים מטאפיזיים או פילוסופיה… אך לאחר שקוראים את דבריו אי אפשר להימנע מן השאלה, האם מכשולים אלה נבעו באופן בלעדי מדת האסלאם עצמה, או מן האופן שבו הופצה בעולם; מאופיים ומנהגיהם של העמים שאימצו דת זו (הערבים), או מאופיין של אותן אומות שעליהן נכפתה דת זו בכוח… אם קשה להחליט מהן סיבותיה (של התופעה) באורח מדוייק ובלתי ניתן להפרכה, יקשה עוד יותר להצביע על התרופה.

באשר לנקודה הראשונה, ברצוני לומר ששום אומה, בראשית התהוותה, אינה מסוגלת להיות מודרכת ע"י התבונה הצרופה. רדופת פחדים שאינה יכולה להימלט מהם, אין היא מסוגלת להבחין בין טוב לרע, בין מה שעשוי לגרום לה אושר לבין מה שעלול להיות מקור לאומללות ולפורענויות. ובקיצור, אין היא יודעת לאבחן סיבות מול תוצאות.

פירושו של חסר זה הוא, שאי אפשר לגרום לאומה כלשהי, בין אם בכוח או ע"י שיכנוע, לנקוט פעולות העשויות להועיל לה, ולהימנע ממה שמזיק לה. היה זה איפוא מן ההכרח שהאנושות תחפש מחוצה לה מקום מקלט או פינה שקטה, אשר בה יוכל מצפונה המעונה למצוא שלווה. זה היה השלב שבו קם מחנך זה או אחר (= איש דת) אשר בהיעדר כוח לכפות על האנשים את השראת התבונה שלו, דחק אותה אל הבלתי-נודע, שבו בא הדמיון על סיפוקו והאנושות מצאה לה מרחב בלתי-מוגבל לתקוותיה. ומאחר שהאנושות, בראשית התהוותה, לא ידעה את גורמי המאורעות שהתרחשו לנגד עיניה ואת סודות הבריאה, היא מילאה בהכרח אחר עצותיהם והוראותיהם של מורי ההלכה שלה. צייתנות זו נכפתה בשם ההשגחה העליונה, אשר לה ייחסו המורים את כל האירועים, בלא שהתירו לבני האדם לדון במעלותיה ובחסרונותיה. ללא ספק זהו עבור בני האדם אחד מסוגי השעבוד המשפילים ביותר, ואני מכיר בכך. אולם איש לא יוכל להכחיש שהודות לחינוך דתי זה, בין שהוא אסלאמי, נוצרי או של עובדי אלילים, יצאו כל האומות מן הברבריות לעבר ציוויליזציה מתקדמת יותר.

אם אמנם נכון הדבר שדת האסלאם היא מכשול להתפתחות המדעים, האם ניתן לקבוע שמכשול זה לא ייעלם ביום מן הימים? במה נבדלת דת האסלאם בנקודה זאת מדתות אחרות? כל הדתות הינן בלתי סובלניות, כל אחת על-פי דרכה. הדת הנוצרית, כלומר החברה שאימצה את עקרונותיה, צמחה מתוך אותו שלב ראשוני שזה עתה התייחסתי אליו. מכאן ואילך (לאחר שהסתיים שלב זה) היא עצמאית ומשוחררת, ומתקדמת במהירות בדרך הקידמה והמדע, ואילו החברה המוסלמית טרם שיחררה את עצמה מאפוטרופסות הדת. אולם, בהביאנו בחשבון שהדת הנוצרית קדמה מאות רבות בשנים להופעת דת האסלאם, איני יכול לחדול מלקוות שהחברה האסלאמית תצליח באחד הימים לנתץ את כבליה ולצעוד בנחרצות בדרך הציוויליזציה בעקבות החברה המערבית, אשר האמונה הנוצרית, עם כל קשיחותה וחוסר סובלנותה, לא הייתה עבורה (= עבור הציוויליזציה) מכשול בלתי-עביר. איני יכול להסכים לכך שתיקווה זו תישלל מן האסלאם. בכך אני שוטח בפני מר רנאן לא את עניינה של דת האסלאם, אלא את עניינם של מאות מיליוני בני אדם אשר (אם תאבד התקווה) יהיו נדונים לחיות בברבריות ובבערות.

… (לאחר שאפגאני מונה את הישגיו הציוויליזציוניים של האסלאם בימי הביניים): מותר לשאול, מדוע נכחדה הציוויליזציה הערבית לפתע, לאחר שהאירה את העולם באור יקרות; מדוע לא חזר הלפיד הזה להאיר; ומדוע העולם הערבי עדיין נתון בחשכה עמוקה.

ההיסטוריון אל-סיוטי מספר כי הח'ליפה אל-האדי הוציא להורג 5000 פילוסופים (= מדענים), במגמה לעקור משורש את המדעים. גם אם נודה כי היסטוריון זה הגזים במספר הקורבנות, עדיין אפשר לקבוע כי דיכוי זה אמנם התרחש, וכי הוא כתם שותת דם בהיסטוריה של הדת ושל העם. יכולתי למצוא אנאלוגיות לכך גם בהיסטוריה של הדת הנוצרית. הדתות השונות דומות זו לזו. לא תיתכן פשרה והסכמיות בין דתות אלו לבין הפילוסופיה (= המדע). דתות כופות אמונות על האדם, בעוד שהפילוסופיה משחררת אותו מהן במלואן או בחלקן… כך היה תמיד, וכך יהיה תמיד. כל אימת שידה של הדת תהיה על העליונה, היא תחסל את הפילוסופיה, וההיפך יקרה כאשר תשלוט הפילוסופיה. כל עוד המין האנושי קיים, לא יחדל המאבק בין הדוגמה לבין המחקר החופשי. זהו מאבק מר אשר בו, חוששני, הניצחון לא יהיה לצד המחשבה החופשית. זאת משום שההמונים אינם אוהבים את התבונה, והוראותיה מובנות רק לכמה אינטלקטואלים מן האליטה, וכן משום שהמדע, למרות יופיו, אינו יכול לתת סיפוק מלא למין האנושי, הצמא לאידיאלים והשואף להתקיים במחוזות אפלים ורחוקים, אשר הפילוסופים והמשכילים אינם מסוגלים לתפוס או לגלות.