המש/ך לשאלה #7213 על המתנה לאחר נסיון החיאה:
כאשר הלב והנשימה פסקו, אך בוצעה החייאה שנכשלה, מהו מועד המוות מבחינה הלכתית:
מועד הפסקת הנשימה המוקדם או המועד המאוחר של קביעת כישלון ההחייאה?
על שאלה זו כבר ענה הגרי"י נויבירט ופסק:
"ומה הדין לגבי אדם שנמצא ללא נשימה וללא פעימות לב לפני השקיעה, ועושים לו החייאה ממושכת אך ללא הצלחה, כך שמותו נקבע אחרי השקיעה. שמעתי ממו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א שקובעים את היארצייט לפי הזמן שאיבד הכרתו כי מתברר למפרע שהוא מת אז, ולא לפי הזמן שקבעו את מותו." [מובא בנשמת אברהם מהד' תשס"ז, חיו"ד, סוף סימן שצז]
הלכה זו שמעתי בשעתו גם בשם הגרש"ז אויערבאך: מועד המוות נקבע רטרואקטיבית והוא המועד שבו נפסקה הנשימה ונפסקה פעילות הלב, לפני ההחייאה שנכשלה.
נשאלתי האם אשה שצריכה לקבוע מועד לניתוח קיסרי בשבוע שלפני יום הכיפורים – ומבחינת הרופאים הם אומרים שאין חשיבות לאיזה יום במהלך השבוע הזה. האם
חיסון נגד פפילומה זוג נשוי ללא ילדים והאשה קיבלה זריקה נגד פפילומה. על פי ההנחיה יש להימנע כחדשיים ממגע של זרע (רק עם קונדום וכדומה).
שלום וברכה! אנחנו סטודנטיות שעושות עבודה על אמצעי מניעה נשמח אם תוכלו להפנות אותנו למקורות בעד ובנגד (לא רק הלכתיים) תודה רבה ושבוע טוב!
