המש/ך לשאלה #7213 על המתנה לאחר נסיון החיאה:
כאשר הלב והנשימה פסקו, אך בוצעה החייאה שנכשלה, מהו מועד המוות מבחינה הלכתית:
מועד הפסקת הנשימה המוקדם או המועד המאוחר של קביעת כישלון ההחייאה?
על שאלה זו כבר ענה הגרי"י נויבירט ופסק:
"ומה הדין לגבי אדם שנמצא ללא נשימה וללא פעימות לב לפני השקיעה, ועושים לו החייאה ממושכת אך ללא הצלחה, כך שמותו נקבע אחרי השקיעה. שמעתי ממו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א שקובעים את היארצייט לפי הזמן שאיבד הכרתו כי מתברר למפרע שהוא מת אז, ולא לפי הזמן שקבעו את מותו." [מובא בנשמת אברהם מהד' תשס"ז, חיו"ד, סוף סימן שצז]
הלכה זו שמעתי בשעתו גם בשם הגרש"ז אויערבאך: מועד המוות נקבע רטרואקטיבית והוא המועד שבו נפסקה הנשימה ונפסקה פעילות הלב, לפני ההחייאה שנכשלה.
שלום וברכה וישר כח! אני בן 28 נשוי ואב לשלשה. יצרי המיני מפריע לי מאוד בעבודת ה' ובחיי המשפחה, ושמעתי על התרופה דקפפטיל ונראה לי
הרב הלפרין שלום רבאני עוסק בביאור ספר עבודה לרמב"ם בשיתוף עם 'מפעל משנה תורה' של הר' יוחאי מקבילי.יוחאי הפנה אותי אליך לבירור של כמה נקודות,
לאשתי ולי יש ילד בן 8 חודשים. לאחר לידת בננו החליטה אשתי שהיא לא רוצה להשתמש באמצעי מניעה מפני ששמעה שהם לא בריאים (כדורים וכו')
