ברית מילה: מציצה באמצעות שפופרת
שלום רב. בעקבות שיעור בו למדנו על מציצה בברית מילה, ביקשנו לבצע את המציצה בברית של בננו באמצעות שפורפרת. לצערי, את ההחלטה קיבלנו ללא התיעצות
שלום וגמר חתימה טובה
אשתי בהריון בשבוע ה25 אחרי טיפולי פוריות. מלבד זאת היא חולת סוכרת ומטופלת ע"י כדורי מטפורמין אשר מצליחים לאזן אותה על הגבול ואם אינה אוכלת כמה שעות כבר רמת הסוכר בדם יורדת. מצבה בסוכר הוא על גבול קבלת זריקות אינסולין. שאלתי האם היא צריכה לצום ביום הכיפורים?
אם לא, עליה לברר איזה כמות של נוזלים ו/או מזון מוצק היא חייבת לקבל במהלך היום. רק אחרי קבלת כל הפרטים הללו ניתן לענות לשאלתך.
ברוב המקרים בהם אסור לצום ניתן להסתפק באכילה ו/או שתיה פחות מכשיעור. את הפרטים ההלכתיים על אכילה ושתיה פחות מכשיעור כדאי לקבל מהרב המקומי.
שתי הערות נוספות:
א. לגבי שתיה, פחות מכשיעור בדרך כלל פירושו שתיית מנה של נוזלים (לא רק מים אלא גם נוזלים ממותקים) בנפח של עד 40 סמ"ק בהפסקות של 9 דקות בין מנה למנה.
לגבי אכילה, פחות מכשיעור פירושו אכילת מזון בנפח של עד 30 סמ"ק (נפח מגירה של קופסת גפרורים מצויה) בהפסקות של 9 דקות בין מנה למנה. [אין צורך בהפסקה מיוחדת בין מנת שתיה למנת אכילה, ולכן אם עבר הזמן הנדרש מהאכילות והשתיות הקודמות מותר לשתות מנה של פחות מכשיעור ומיד לאחריה לאכול מנה של פחות מכשיעור]
ב. מי שנוהג על פי ההלכה ושותה ואו אוכל ביום הכיפורים מטעמים של סכנה, איננו עובר שום עבירה, אלא אדרבה, הוא מקיים את המצוה החשובה של "ונשמרתם מאד לנפשותיכם"
לגבי חריגה או אי-חריגה מהדיאטה בסעודה מפסקת- גם נקודה זו משתנה מאדם לאדם, ולכן צריך לברר אותה עם הרופא המטפל.
ג. הדבר החשוב ביותר ביום הכיפורים הוא הצום. ולכן אם הברירה היא בין צום והישארות בבית לבין הליכה לבית הכנסת בלא צום מלא – התורה מחייבת לבחור בצום ולהשאר בבית.
יתר על כן, גם מי שחייב לאכול או לשתות במנות של פחות מכשיעור, אבל אם ילך לבית הכנסת יצטרך להגדיל את נפח הנוזלים שיידרש לשתות, גם אז אסור לו ללכת לבית הכנסת אלא להישאר בבית.
שלום רב. בעקבות שיעור בו למדנו על מציצה בברית מילה, ביקשנו לבצע את המציצה בברית של בננו באמצעות שפורפרת. לצערי, את ההחלטה קיבלנו ללא התיעצות
זמן הטבילה שלי הוא יום חמישי 16/9 בראש השנה, רציתי כיצד עלי לנהוג, מתי לעשות את ההכנות הנדרשות,מה מותר ומה אסור?
שלום וברכה, סבתי היא אישה קשישה בגיל 98, סובלת מדמנסיה. מבחינת התפקוד היא סיעודית, ונעזרת במטפלת לכל הפעולות היומיומיות. היא לרוב אינה מזהה קרובי משפחה.
מהי התופעה של פיצול אישיות ואיך היהדות מתיחסת אליה ? מה הדרך שהיהדות מציעה לרפא אותה ? האם זו מחלה של שנות העשרים או שידוע