קבורת רקמות לאחר ניתוח

להלן דברי הנשמת אברהם (כרך ב' יורה דעה, סי' שסב ס"ק א) בנושא:

"(א) ולא קברו בקרקע. כותב הפ"ת 1 בשם השו"ת שבות יעקב סי' קא: שנשאל אחד שנולד לו מכה ברגלו והוצרך לחתוך לו רגלו אי מחוייב לקבור אותו אבר או לא, והשיב דאף דבש"ס כתובות כ ע"ב משמע דיש לקברו, י"ל אין זה מצד החיוב לקבור. ומי שחושש לעצמו משום סכנה (כך חש השואל), אפשר דאינו מחייב לקבור, מ"מ צריך ליתנו בחדר אחד שלא יכנסו שם הכהנים כי אבר מן החי מטמא, ועיין להלן סי' שסט.

וכ"כ בשו"ת מהרי"ל דיסקין 2 וז"ל: בהל' קבורה סי' שעד משמע דבאבר אחד לא שייך קבורה, ומ"מ משמע פ"ב דכתובות כ ע"ב דאף לאבר מן החי היו נוהגין לקבור, ועיין רש"י משמע רק משום טומאה, ונ"ל דעכ"פ אינו אסור בהנאה דאל"כ היה צריך לקבור וכו', אך ודאי דאין זה מ"ע מה"ת דקבורה וכו' עכ"ל. וכ"כ הנו"ב 3 דבאבר מן החי אין מצוה של קבורה ומה שקוברים האברים הוא רק כדי להציל מן הטומאה. וכ"כ השו"ת מלמד להועיל 4, הכל בו על אבלות 5, הגשר החיים 6 והשו"ת יביע אומר 7.