שאלות בעקבות המאמרים בספר "קביעת רגע המוות" (2)- המשך ל#4494

בעקבות התשובות שקיבלתי יש לי עדיין חמש שאלות. תחילה אכתוב אותן, ולאחר מכן ארשה לעצמי להסביר את הרקע (העיוני) לשתי השאלות הראשונות. כדי שלא להטריח, אני מפריד בין שתי השאלות הראשונות ובין הרקע העיוני להן.

שתי השאלות הראשונות מתיחסת למצב בו גזע המוח מת על פי הבדיקות הנדרשות ע"י הרה"ר:

1. על פי הידע הקיים כיום, האם במצב הזה קיים פיקוד של המוח על תיפקוד גופני כל שהוא? כגון: מערכת עיכול מזון, הפרשות, מחזור חדשי תקין אצל אשה, יצירת תאי זרע בגופו של גבר, וכיו"ב.

בפרט, אני שואל האם קיים פיקוד של המוח על תהליך גדילה אצל ילדים? כך למשל, אם ח"ו גזע המוח מת אצל ילדה בת 10, והמצב מתמשך 5 שנים. האם אפשר הדבר שמנגנוני הרביה יתפתחו אצל הילדה כך שיתחדש אצלה מחזור חודשי תקין – וכל זאת תחת פיקוד של המוח?

2. האם במצב הזה אפשר שתאובחן פעילות תוך מוחית כל שהיא? ואם כן – מהי?

(איני שואל על תגובה לתחושה או לשמיעה, כיון שלפי הבנתי את פרוטוקול BAER וכן SEP, מות גזע המוח שולל את האפשרות של מעבר גרוי חוש השמע או חוש המישוש למוח.

במידה רבה, ברקע שאלתי זו עומדים דברי פרופ' שטינברג, בקובץ, עמ' 191, פיסקה אחרונה, ביחס להיפותלמוס)

שלש השאלות הבאות נוגעות להבנת עמדתו האחרונה של הרב ש"ז אוירבך (=העקרונות והמסקנות הכתובים במאמר של פרופ' שטיינברג, בעמ' 202-204 בקובץ).

3. לפי סעיף 2 – ג במסקנות, האם קיימת אפשרות מעשית להשתלת לב או כבד אם ממתינים חצי דקה לאחר הפסקת פעילות מכונת ההנשמה?

4. במסקנה 2 – ד (שם) כתב הרב אוירבך את המשפט 'יש מקום לשקול' ולא כתב 'מותר'. האם ידוע לרב מדוע לא כתב הרב אוירבך שידיעה ודאית (אמנם, עתידנית) על מות המוח, שקולה להותז הראש?

5. לפי סעיף 3 בעקרונות (עמ' 202), הרב אוירבך דורש את מות כל המוח. האם ידוע לרב מדוע הקל הרב אוירבך ביחס להיפותלמוס, ולא דרש בוודאות גם את מות החלק הזה? (=דברי פרופ' שטינברג בהע' 5 שם, בעמ' 202).

רקע לשתי השאלות הראשונות

מהמשנה באהלות אכן למדנו שתיפקוד גופני המתקיים ללא פיקוד של המוח אינו מגדיר חיים. ולכן, אם אכן ניתן לתאר הריון או הפריה בגוף אשה ללא ראש, אזי הדיון בתיפקודים האלה אינו שייך לנושא קביעת רגע המוות, ושאלתי הראשונה במכתב הקודם אינה רלוונטית. אשר על כן, איני שואל כעת על התיפקודים הגופניים עצמם, אלא על פיקוד של המוח על תיפקודים כאלה.

עתה, גם אילו היינו מוצאים אצל חז"ל אמירה מפורשת, ישירה, וברורה לחלוטין, שהפסקת הנשימה בלבד היא תנאי הכרחי ומספיק להגדרת מוות, עדיין מחוייבים היינו מצד הסברה הישרה לומר כי ההלכה הזו הינה אפשרית רק אם מצד הטבע הביולוגי הפסקת הנשימה באה בהכרח יחד עם הפסקת תיפקודי חיים אחרים, שהרי לא יעלה על הדעת שאדם שאיבד באופן בלתי הפיך את יכולת הנשימה העצמונית, אבל הוא בהכרה, רואה שומע וכותב, יוגדר כמת. לכן אני שואל, האם לפי הידע הקיים כיום, במצב המוגדר על ידי הרה"ר כמוות, ייתכן שיימצאו סימני חיים במוח, בין אם אלה חיים 'פנימיים' המתקיימים בתוך המוח בלבד, ובין אם אלה חיים במובן של שליטת המוח על תיפקודים מסוימים בגוף.