שלום רב,
ברצוני לשדך לחברה שלי בחור . במשפחת הבחורה ישנה מחלה גנטית "הפרה המשוגעת" (קרויצפלד יקוב) שכידוע יתכן שתתקוף בסביבות גיל 50-60 ויתכן שבכלל לא. כמו כן לא בטוח שהבחורה נשאית של המחלה. אין היא מעוניינת להיבדק ולא רוצה לדעת האם היא בסכנה. האם מחובתי לספר למשודך על מצבה הרפואי ( שרק אולי בעייתי…) או האם זה תפקידה וזה בסדר להסתיר זאת ממנו מההתחלה. (כי כידוע ברגע שנפגשים זה שונה ולא בטוח שתספר על כך מיד ויתכן שאח"כ יקשרו אחד לשני).
אינני יודעת מה חובתי ההלכתית? האם עלי לשדך לה כרגיל או לומר לה שעלי לספר או עליה לספר מיד? או שבכלל מכיוון שזה לא בטוח וגם רק בגיל מאוחר יחסית אז לא צריך להתייחס לזה?
אשמח לתשובה דחופה.
תזכו למצוות.
תודה רבה
ח
המקובל על פי דעת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל והגרי"ש אלישיב שליט"א שלא צריך לספר על מחלות אישיות ובודאי משפחתיות בפגישות הראשונות. רק אם מתברר שהיחסים נראים כמתקרבים וכרציניים יש חובה לספר לצד השני על מחלות אישיות או תורשתיות משמעותיות, שאם לא כן יהא חשש של קידושי טעות. על השדכנים להסביר ולשדל את המשודכת לנהוג כך.
הוספת הרב ד"ר מרדכי הלפרין:
מנסיוני למדתי שהפגישה של בן הזוג המיועד עם הרופא המטפל בבן הזוג נשוא הבעיה, יכולה להפיג חששות ולאפשר שיקול דעת אמיתי שבעקבותיו, במקרים רבים, השידוך מתקיים בשמחה.
Post Content עקב מישוש אני חושד לגידול/בעיה באשך. התהליך מאוד מדאיג אך מהבנתי, בד"כ הרופא בודק במישוש, ולרוב עוברים לאולטרה סאונד ולאחר מכן כריתת אשך.
אני עושה עבודה, ועלי לדעת כמה דברים בנוגע למחלות נפש: האם יש בעיה מבחינת ההלכה לאשפז אנשים חולי נפש בכפיה? אם כן, מהי? והיכן אוכל
יש לי שאלה הלכתית קצת מביכה. אחותי חולה במחלה מאד קשה של ניוון שרירים שנקראת מוטור נארון . לאחרונה נאמר לה ששתיית שתן שלה מרפאה
